יגאל כהן ואח' נ' עו"ד דרור יהודאי

פסק-דין

1.בקשת רשות הערעור הוגשה כלפי מספר החלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בהליך שבו המשיב משמש בתפקיד של נאמן בפשיטת רגל והמבקשים הם נושי החייב. החלטות אלה ניתנו לאחר שהתברר כי המשיב קיזז כספים המגיעים לו לטענתו כשכר טרחה בגין ייצוג קודם של המבקשים, בהסתמך על הסכמה נטענת שנתנו בעבר לקיזוז כספים שיגיעו לידיו.

2.בבקשה הועלו טענות עקרוניות, ולצדן טענות קונקרטיות שהצביעו על כך שההחלטות לוקות בעמימות וכי הן אינן בהירות דיין.

3.מהודעות עדכניות שהגישו הצדדים עולה כי מאז הוגשה הבקשה ביום 16.1.2018 ניתנו החלטות נוספות בעניין – בימים 22.1.2018, 7.2.2018 ו-13.2.2018, ואף נקבע דיון בעניין ליום 4.3.2018.

4.עיון בהחלטות שעליהן נסבה הבקשה מעלה כי הן אכן לקו באי-בהירות, כפי שעולה גם מההחלטות המאוחרות יותר. לנוכח ההתפתחויות המתוארות לעיל, בקשת רשות הערעור מתקבלת במובן זה שעל בית המשפט המחוזי לשוב ולהכריע בסוגיה שבמחלוקת על בסיס טענות הצדדים בטרם יהיה מקום לדון בבקשת רשות ערעור על החלטתו העדכנית, ככל שזו תוגש.

5.בנסיבות העניין, יש אף מקום לכך שהכונס הרשמי יגיש לבית המשפט המחוזי עמדה עדכנית ומנומקת מטעמו, בשים לב לכך שהתגובה שהגיש במסגרת בקשת רשות הערעור אינה משקפת לכאורה את העמדה שהציג במסגרת ההליך מושא הבקשה, ומכל מקום, זו לא כללה עמדה מפורטת המתייחסת למכלול השאלות שהנושא מעורר (ובכלל זה, פרשנותו של הסכם הקיזוז הנטען והעובדה שלכאורה הקיזוז נעשה מבלי שניתנה רשות מראש מבית המשפט). למותר לציין כי אינני נוקטת כל עמדה לגוף הדברים, וטענות הצדדים שמורות להם.

6.אשר על כן, ראיתי מקום לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור בחלקו כמתואר לעיל בפסקה 4. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ל' בשבט התשע"ח (15.2.2018).