בן חמו אסתר נ' בנק לאומי לישראל ואח'

פסק-דין

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ז' הווארי), אשר הורה על עיכוב הליכי פינוי המבקשת מדירת מגורים בתנאי שתפקיד ערבון בסך 50,000 ש"ח.

2.המבקשת נשואה למשיב 2 (להלן - המשיב) ולזוג ארבעה ילדים. לטענתה של המבקשת, בשנת 1991 עברו בני הזוג וילדיהם להתגורר בדירה ברחוב קיבוץ גלויות בבית שאן, שהייתה בבעלות הוריו של המשיב (להלן - הדירה). בדירה זו מתגוררת המבקשת עד היום. יצוין, כי בבעלות המבקשת והמשיב הייתה דירת מגורים נוספת, אותה העבירו במתנה לבנם לאחר שעברו להתגורר בדירת הוריו של המשיב. בשנת 2002 נפרדו בני הזוג והמשיב עזב את הדירה. בשנת 2007, לאחר פטירת אִמו של המשיב, נרשמה הדירה על שמו בהתאם לצו ירושה. בשנת 2008 מִשכן המשיב את הדירה לטובת הבטחת חובותיו למשיב 1, בנק לאומי לישראל (להלן - הבנק). בחודש אוקטובר 2010 החל הבנק בהליכי מימוש המשכנתה, לאחר שחוב המשיב לבנק הגיע לסך של כ-700,000 ש"ח. ביום 31.1.2011 נמסרה למבקשת הודעה כי מועד פינוי הדירה נקבע ליום 1.3.2011. יצוין, כי מועד זה עוכב בהחלטת ראש ההוצאה לפועל וטרם נקבע מועד חדש לפינוי. ביום 23.3.2011 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו לא ניתן לפנותה מהדירה. לטענת המבקשת, היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה מכוח חזקת השיתוף בין בני זוג. לחלופין טוענת המבקשת, כי יש לראותה כדיירת מוגנת בדירה או כבת רשות בלתי הדירה מהוריו של המשיב להמשיך ולהתגורר בדירה. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה עד להכרעה בתובענה. ביום 5.7.2011 הכריע בית המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני. בית המשפט קבע, כי יש ליתן את הסעד הזמני המבוקש, אך היתנה זאת בהפקדת ערבות בסך 50,000 ש"ח. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפני. יצוין, כי המבקשת הגישה גם בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. בקשה זו נמחקה בהחלטתי מיום 22.9.2011, לאחר שהתברר שבעת הזו לא קבוע מועד לפינוי המבקשת מהדירה.

3.החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. במסגרת החלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי סיכויי התובענה של המבקשת אינם גבוהים. עם זאת, נוכח העובדה כי מדובר בפינוי מדירת מגורים, נמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת באופן המצדיק את מתן הסעד הזמני. מתן הסעד הזמני הותנה, כאמור, בהפקדת ערבות בסך 50,000 ש"ח וזאת בהתחשב בקביעה לעניין סיכויי התביעה הנמוכים. אכן, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי בנסיבות העניין יש מקום להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת ערבות. ואולם, מצאתי כי יש להקל במקצת בתנאים שנקבעו. המבקשת, המיוצגת בהליכים המשפטיים על ידי עורכת דין מהלשכה לסיוע משפטי, סובלת מקשיים כלכליים. מצבה הכלכלי אף הוביל לכך שחויבה בהפקדת ערבון בסך 1,500 ש"ח בלבד במסגרת בקשת רשות ערעור זו (החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 9.10.2010). נראה, כי נוכח מצבה הכלכלי לא תוכל המבקשת לעמוד בגובה הערבות שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. הדבר יוביל לתוצאה קשה מבחינתה של המבקשת, פינוייה מדירת מגוריה בטרם התבררה תביעתה. על כן, אני מורה כי כתנאי למתן הסעד הזמני המבוקש תפקיד המבקשת, בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק דין זה, סך של 5,000 ש"ח בקופת בית המשפט המחוזי בנצרת וכן תחתום על התחייבות בערבות שני ערבים בסך של 25,000 ש"ח.

4.הערעור מתקבל אפוא, בכפוף לאמור בפיסקה 3 לעיל. הבנק יישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המבקשת בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ה' בשבט התשע"ב (29.1.2012).