שירה עם דוד נ' מס ערך מוסף ומס קניה

פסק-דין

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 6793/00

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט א' מצא

כבוד השופט א' ריבלין

העותרים:

1.שירה עם דוד

2.אלי עם דוד

נגד

המשיבים:

1.מס ערך מוסף ומס קניה

2.פרקליטות מחוז תל-אביב מדור פלילי

3.שמעון בוקסבאום

4.יחיאל עם שלום

5.שמעון רידליך "תמהיל"

6.דוד לוי

7.ארתור אידלסון

8.ניסים זאואר

9.אברהם סיידוב

10.בן-דוד צור

11.יואל רוקס

12.יונתן גילת

13.סבי חסון

14.אמיר לוי צדק

15.משה עמיר

16.זאב ממן

17.עזרא גיגי

18.פיליפ סיימון

19.יוסף גצלר

20.עופר שבירו

21.גדעון כהן

22.גבריאל מתיתיהו

23.משה מתיתיהו

24.משה גבריאלי

25.רונן יעקב

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותרים: עו"ד מ' רובינשטיין

בשם המשיבות 2-1: עו"ד ש' ניצן

פ סק-דין

השופט א' מצא:

העותרים מואשמים בבית-משפט השלום בתל אביב-יפו בשורה ארוכה של עבירות גניבה, מירמה, זיוף, הפרת אמונים, עבירות מס ועוד. המשפט בעניינם כבר החל, והתקיימו בו עד כה ארבע ישיבות. על פי המיוחס להם, ניצלו העותרת 1 ובעלה (העותר 2) את מעמד העותרת 1 כמנהלת בית אבות ואת האמון שנתנו בה מעסיקיה, וקשרו קשר לגנוב מבית האבות כספים וציוד בשווי של כ550,000- ש"ח. בפרטי האישומים נטען נגדם, כי רכשו לצורכיהם סחורות ושירותים מספקים שונים (המשיבים 25-3, להלן: הספקים), שלפי דרישתם הוציאו את החשבוניות על שם בית האבות, שבעליו חויבו בתשלום התמורה.

העותרים קובלים בעתירתם על כך שנגד הספקים, שכולם זומנו כעדי תביעה, לא הוגשו כתבי אישום. פרקליטות המדינה, שהתבקשה להגיב לעתירה, גורסת כי יש לדחותה על הסף. לדבריה העותרים לא פנו מעולם לרשויות התביעה בדרישה להעמיד לדין את הספקים (להבדיל מבירור האם יש בכוונת התביעה לעשות זאת), לא הגישו תלונה נגדם ואף לא מסרו מידע מפליל לגביהם (בחקירתה שמרה העותרת 1 על זכות השתיקה). כן מצביעה הפרקליטות על כך, כי בעוד שבבית משפט השלום כפרו העותרים באמור בכתבי האישום, הרי שבעתירתם טוענים הם - על סמך הנטען באותם כתבי אישום - כי יש די ראיות להעמדת הספקים לדין. לגוף העניין טוענת הפרקליטות, כי לגבי חלק מהספקים אין כל ראיה לעבירה פלילית, לגבי אחרים ישנן ראיות בלתי מספיקות, ולגבי השאר אין עניין לציבור בהעמדתם לדין, בין השאר בשל כך שמדובר במעשים חד פעמיים ובסכומים קטנים יחסית.

דין העתירה להידחות על הסף. ככלל, אין בית משפט זה נוטה להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה בדבר הגשתו או אי הגשתו של כתב אישום (ראה, למשל, בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1). בענייננו נוספת העובדה שהעותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם טרם הגשת העתירה, ולא שיתפו פעולה עם רשויות התביעה במטרה להפליל את מי שהם מבקשים להעמיד לדין.

גם לגוף העניין ברור, כי העבירות המיוחסות לעותרים - מבחינת מהותן, ריבויין, תדירותן והיקפן הכספי - חמורות לאין ערוך מאלו שלכאורה ניתן לייחס לספקים. בנסיבות אלו אין לומר, כי החלטת היועץ המשפטי הינה בלתי סבירה באופן המצדיק את התערבותנו. לא למותר להוסיף כי גם טעמים מעשיים, הקשורים בניהול משפטם של העותרים, תומכים בהחלטת היועץ המשפטי שלא להגיש כתבי אישום נגד הספקים.

העתירה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבות 1 ו2- את הוצאות העתירה בסך 7,500 ש"ח.

ניתן היום, כח' בכסלו תשס"א (25.12.2000).