לאה שוורצמן ואח' נ' המאם סעיד איברהים

פסק-דין

1.המשיב הגיש בבית הדין האזורי בחיפה תביעה נגד המשיבים בסך 12,300 ש"ח. בין בעלי הדין נעשה הסכם פשרה, שבית הדין נתן לו תוקף של פסק דין, ובו נקבע כי המבקשים ישלמו למשיב סכום של 8,430 ש"ח, ובכך תסולק התביעה שהגיש נגדם. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי סכום הפשרה ישולם בשלושה תשלומים חודשיים שווים, שהראשון בהם ביום 30.3.03, ואם לא ישולם אחד מן התשלומים במועד יעמוד סכום התביעה המקורי לפרעון, בניכוי התשלומים ששולמו, אולם איחור של שלושה ימים בתשלום לא ייחשב הפרה יסודית של הסכם הפשרה. המבקשים שילמו למשיב את סכום הפשרה בשיעורים ובמועדים כדלקמן: 2,757 ש"ח ביום 1.4.03; 2,810 ש"ח ביום 4.5.03 ; 2,810 ש"ח ביום 1.6.03.

ביום 19.6.03 הגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה בקשה לביצוע פסק הדין ובה טען כי המבקשים לא קיימו את הסכם הפשרה בכך שהתשלום הראשון שולם בחסר של 53 ש"ח, ובכך שהתשלום השני שולם ביום 4.5.03 במקום ביום 30.4.03. לפיכך דרש כי המבקשים ישלמו לו את סכום התביעה המקורי. המבקשים טענו טענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כב' הרשם מאזן דאוד), בהחלטתו מיום 28.4.04, נעתר לטענתם של המבקשים, ודחה את טענותיו של המשיב. כפי שקבע נגרם החסר של 53 ש"ח ככל הנראה עקב טעות בשל גביית עמלה בבנק, ואין בכך משום הפרה יסודית של הסכם הפשרה. לענין האיחור הנטען לגבי מועד התשלום השני, קבע שלא היה איחור משום שהיום האחרון לתשלום – 3.5.03 – חל בשבת. עוד קבע כי "עקרון תום הלב מחייב מסקנה שאין מקום להעמיד את יתרת החוב לפרעון מיידי בשל איחור זעום". המשיב ערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל לפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן), בפסק דינו מיום 23.6.04, דחה את הערעור בעניין החסר בתשלום בסך 53 ש"ח, אולם נעתר לערעור לעניין האיחור במועד התשלום השני, והורה כי המשיב זכאי לנקוט בהליכים לגביית סכום התביעה המקורי.

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיב השיב על הבקשה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.סבורני כי הדין עם ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו.

כאמור, הסכימו בעלי הדין בהסכם הפשרה כי איחור של 3 ימים בתשלום לא ייחשב הפרה יסודית של ההסכם. דהיינו, איחור כזה לא ייתן בידי המשיב את הזכות לבטל את הסכם הפשרה מכוח הוראת סעיף 7 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970: "הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית". אכן, בפרשה הנדונה אחרו המבקשים לכאורה במועד התשלום השני אולם היום השלישי של האחור חל בשבת. לפי הוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981 "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה" (הדגשה שלי – י"ט) ומכאן שיום השבת – 3.5.03 - בא במניין הימים, והתוצאה היא שמועד התשלום שבוצע ביום שלאחר מכן - 4.5.03 – לא חרג מן המוסכם בהסכם הפשרה. לא היתה, אפוא, עילה להעמיד לפרעון את סכום התביעה.

3.לפיכך אני מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות החיוב באגרה, בשכר טרחת עורך דין, ובהפרשי ריבית והצמדה, ומחזיר על כנה את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, לרבות החיוב בהוצאות שבה. לאור גלגוליה של הפרשה יישא כל אחד מבעלי הדין בהוצאותיו בערכאתנו.

ניתנה היום, כ"ט באייר תשס"ה (7.6.05).