הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אחים אבולעפיה בע"מ ואח'

פסק-דין

1.בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט נ' ישעיה) נעתר לבקשת המשיבים ונתן צו מניעה זמני שאסר להמשיך בהליכים למימוש משכנתה עד להכרעה בתובענה שבפניו. על כך הבקשה לרשות ערעור.

2.בהחליטו להיענות לבקשת המשיבים קבע בית המשפט דלמטה, כי הזמן שחלף מעת הגשת ההליכים לבית המשפט המחוזי ועד לנקיטת הליכי מימוש המשכנתה על ידי המבקש, מטה את מאזן הנוחות באופן ברור לטובת המשיבים. בהקשר זה נקבע בהחלטה (פיסקה 4) כי "בהחלטתו להמתין עם ממוש המשכנתא גילה המשיב (המבקש דכאן - א'ג') את דעתו, כי הסכים הוא להמתין לשם מיצוי הליכי המו"מ, או קבלת פסקי דין בתובענות שהגיש, וכי אין גורם הזמן כה קריטי ומשמעותי לגביו" . אין בידי להסכים עם הקביעות הנזכרות. העובדה כי בעלים של משכנתה אינו נוקט הליכי מימוש באופן מיידי אלא רק זמן מה לאחר הגשתם של הליכים משפטיים הנוגעים לעניין, אינה יכולה לשמש, כשלעצמה, טעם למתן סעד זמני המעכב את הליכי המימוש עד למתן הכרעה שיפוטית, אלא, כמובן, אם מדובר בשיהוי בלתי סביר במימוש הזכות, ולא זה המצב במקרה דנא. מסקנה הפוכה, היינו כגישתו של בית המשפט המחוזי, הייתה פוגעת בערכה של המשכנתה כבטוחה ואף יוצרת תמריץ נכבד, ובלתי רצוי, לנקיטה מיידית של הליכי מימוש. בכך היה כדי לצמצם את מידת התחשבותו של הנושה באינטרסים של הבעלים של הנכס הממושכן, וכן להפחית את הסיכוי לפתרון המחלוקות בין הצדדים בדרכים חלופיות.

3.בגדר התובענה העיקרית אשר הוגשה על ידי משיבים 6-1 ועל ידי אחרים כנגד המבקש, לא הועלו טענות הנוגעות לתוקפה של המשכנתה נשוא דיוננו. זאת ועוד, מסעדים מסוימים הכלולים בכתב התביעה עולה בבירור כי התובעים אינם כופרים באופן מפורש במלוא החוב למבקש. במילים אחרות, מכירים הם באפשרות שעריכת החישובים על פי דרכם תוביל לתוצאה לפיה חייבים הם סכום כלשהו למבקש. בנסיבות אלה אין, דרך כלל, מקום למתן סעד זמני המונע את מימוש השיעבוד אשר נועד להבטיח את פירעון החוב (ראו והשוו: רע"א 6764/02 עזרא נ' המשביר סוכנויות בע"מ (לא פורסם); רע"א 5327/02 חברת אוריאנט קולור יצור והפקה (1989) נ' בנק קונטיננטל לישראל בע"מ (לא פורסם); רע"א 9444/06 ש.א ידיד לוי בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם)). יצוין, כי לגרסת המבקש מדובר בחוב של מיליונים רבים. כלומר, לא רק שבכל הנוגע למאזן הנוחות אין הכף נוטה לכיוון המשיבים, אלא גם באשר לסוגיה של זכות לכאורה ספק אם עברו הם את הרף המצדיק מתן סעד זמני. על רקע כלל האמור, סבורני כי לא היה מקום להיענות לבקשתם של המשיבים. אוסיף במאמר מוסגר, כי בעת הגשת הבקשה לסעד זמני לא הייתה משיבה 7, שהינה הבעלים של הנכס הממושכן, בעלת דין במסגרת התובענה העיקרית.

4.החלטה זו ניתנת לאחר שמאמצי הגישור כשלו. לא היה מקום שהמשיבים יידרשו בהודעה לבית המשפט למהלכים השונים באשר לגישור. יש לזכור שהליך גישור מבוסס כל כולו על הסכמה. על כן, משהודיע המבקש כי הליך הגישור כשל אין מנוס מלהכריע בבקשה שבפניי. החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. התוצאה היא כי הערעור מתקבל, במובן זה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת ובקשתם של המשיבים לסעד זמני נדחית. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסך 40,000 ש"ח.

ניתן היום, ז' באייר התשס"ז (25.4.2007).