רולא תופיק סבאח נ' וליד סיאם

פסק-דין

1.תחילתה של הבקשה שבפני בהסכם פשרה שעליו חתמו המבקשת והמשיב (להלן: הסכם הפשרה), אשר קיבל תוקף של פסק דין. תביעה כספית לאכיפת הסכם הפשרה שהגישה המבקשת התקבלה בפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (תא"מ 27552-10-14, הרשם הבכיר נ' נחשון). ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום התקבל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.9.2016 (ע"א 11425-06-16, השופטת ע' זינגר). בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, מבלי לדון במחלוקת בין הצדדים לגופה, כבר משום שסבר כי ניתן לאכוף הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין אך ורק באמצעות הליך לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הביזיון).

2.בנסיבות העניין, ראינו לקבל את בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין אחד בלבד ולדון בה כאילו הוגש ערעור, וזאת על מנת להעמיד הלכה על מכונה (ראו והשוו: רע"א 3370/14 דיין מוצרי קירור בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 18 (23.7.2014), וההפניות שם). כמו כן, ראינו לקבל את הערעור בחלקו.

3.הלכה פסוקה היא כי צד להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין רשאי להגיש תביעה בגין הפרת ההסכם ובמסגרתה לתבוע אכיפה ופיצויים, וזאת לצד האפשרות לנקוט בהליכי הוצאה לפועל במקרים המתאימים לכך (ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 345-344 (1999); רע"א 5112/07 סיבוני נ' יזרעאלי, פסקה 7 (28.1.2008)). למעשה, נקיטתו של הליך לפי פקודת הבזיון היא אפשרית, אך מתאימה רק לחלק מן המקרים, וככלל הליך זה "יופעל במשורה, במקרים חריגים בלבד" ורק כאשר ההסכם "ברור ובהיר די הצורך באופן שכל אדם יכול להבין מלשונו [...] מה עליו לעשות" (ראו: רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ''ד נט(4) 49, 62-61 ו-64 (2004)).

4.אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו מחזירים את הדיון לבית המשפט המחוזי שידון ביתר טענות הצדדים המתמקדות בפרשנותו של הסכם הפשרה ואשר אינן מתאימות לבקשה ב"גלגול שלישי". בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט בטבת התשע"ז (17.1.2017).