אוקסנה סוטניקובה נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.העותרת היא אזרחית רוסיה. לעותרת בן בעל אזרחות ישראלית, אשר סיים את שירותו בצה"ל בחודש אוגוסט 2003. משנכנסה העותרת לישראל ביום 3.9.01, קיבלה אישור שהייה בהיותה אם לחייל. תוקף האישור הוארך עד לסוף חודש דצמבר 2003. ביום 24.2.04 התייצבה העותרת במשרד הפנים ונאמר לה, כי עליה לעזוב את ישראל תוך 30 ימים. העתירה מכוונת נגד החלטה זו.

2.קיומו של סעד חלופי בעניינה של העותרת מביא לדחייה על הסף של עתירה זו. פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 קובע, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות לדון בהחלטה של רשות בענייני אשרות כניסה ורישיונות ישיבה. מכאן שהעותרת יכולה למצוא סעד לאו דווקא בבית המשפט הגבוה לצדק. ייתכן כי בסופו של יום, רצונה של העותרת הוא בקבלת אזרחות ישראלית במסגרת בקשה לאיחוד משפחות עם בנה. כידוע, בקשות לאיחוד משפחות בין בני משפחה שאינם בני זוג מבוססות על הסדר דו שלבי; השלב הראשון מבוסס על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בעוד שהשלב השני נשלט על פי חוק האזרחות, תשי"ב-1952. ברי, כי עניינה של העותרת מצוי, בכל מקרה, בשלב הראשון. על כן, עליה לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים (בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 959-958).

3.העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, כ"ג באדר תשס"ד (16.3.04).