מגדל

כל בנייה על עתיקות בישראל מחייבת קודם חפירת הצלה, במימון היזם ובפיקוח רשות העתיקות. ב-2009 היזם היה פרויקט מגדלא של לגיונרי המשיח, התוכנית הייתה לינה לצליינים על חוף הכנרת, ואת החפירה ניהלה דינה אבשלום-גורני עם ערפאן נג'אר. בספטמבר של אותה שנה עלתה מהאדמה צורה של רוזטה על גוש אבן גיר, והבניין שבו היא הייתה התברר כבית כנסת שפעל במאה הראשונה.

זו לא הייתה התוצאה הצפויה. מעט מאוד בתי כנסת שמתוארכים בוודאות לתקופה שבה בית המקדש השני עוד פעל נחפרו בכלל, וזה מעוטר באופן יוצא דופן: אולם של כ-120 מטר רבוע מבזלת ואבן גיר, ספסלי אבן בנויים לאורך הקירות, שישה עמודים, ציורי קיר צבעוניים על הטיח ורצפה שחלקה פסיפס. המטבעות שנמצאו בו הם, לפי מרכז מגדלא עצמו, מהשנים 5 עד 63 לספירה.

התוצאה המסחרית נראית בשטח. במקום לוותר על הממצא, המתחם תוכנן מחדש סביבו: הפארק הארכיאולוגי, מרכז המבקרים, בית ההארחה ומבנה התפילה יושבים היום במעגל, והרחובות החפורים עוברים ביניהם. החפירות נמשכו מאז, כולל עונות בניהולה של מרסלה סאפאטה-מסה מאוניברסיטת אנאווק במקסיקו, מ-2010.

אבן מגדלא עמדה באמצע רצפת בית הכנסת. זה גוש מגולף באורך של כ-0.6 מטר, ברוחב 0.5 מטר ובגובה 0.4 מטר, וכל פאה שלו מעובדת. בחזית מנורה בת שבעה קנים על בסיס מעוטר, ומשני צדיה כדים עם שתי ידיות. בצדדים יש שורות קשתות על עמודים. בחלק העליון רוזטה, כותרות דקל, וזוג עיגולים קונצנטריים עם צורות מתחדדות מתחתם.

מה כל זה אומר, פתוח באמת. מרדכי אביעם מהמכללה האקדמית כנרת קורא בעיגולים את גלגלי המרכבה האלוהית ובצורות שמתחתם להבות, ורואה בגוש בסיס לשולחן קריאה בתורה. רינה טלגם מהאוניברסיטה העברית מסכימה שהמרכבה שם, ורואה בחפץ כולו דרך לבקר במקדש בלי לעלות לירושלים, מעין דמוקרטיזציה שלו. זאב וייס, גם הוא מהאוניברסיטה העברית, דוחה את שתי הקריאות וחושב שהאבן הייתה פשוט מעמד לספר התורה כשלא קראו בו, והפינות המוגבהות מנעו ממנו להחליק. החופרים שמצאו אותה תיארו את העיגולים כרוזטות, סמל מלכותי, והסתפקו בזה.

שום דבר מזה לא הוכרע, והאתר לא מעמיד פנים שכן. מה שלא שנוי במחלוקת הוא התאריך, לפני חורבן המקדש ב-70 לספירה, והעובדה שלעיירה קטנה על שפת האגם היה בכלל מבנה באיכות כזו.

בית הכנסת הוא הכותרת, אבל העיירה שמסביבו היא הסיבה שהאתר מחזיק את תשומת הלב לשעה. בחפירות בניהולה של מרסלה סאפאטה-מסה נחשפו ארבעה מקוואות, בריכות טבילה מדורגות מבזלת עם חדרי הכנה מרוצפים בפסיפס, בשני מבנים משני צדי רחוב. הם יוצאי דופן בישראל כי מולאו ממי תהום ולא ממי גשמים שנאספו, וזה מה שהדרישה ההלכתית מחייבת בדרך כלל את הבונים לסדר.

מדרום לבית הכנסת עובר רחוב שוק מרוצף, עם חדרי חנויות לאורך צד אחד, ובתי סוחרים שרצפות הפסיפס הצבעוניות שלהם עדיין במקומן. למטה, ליד המים, יש רציף אבן ומחסן עם כלי אחסון במרתף. בנמל עצמו עבד פרויקט מגדלא הפרנציסקני בניהולו של סטפנו דה לוקה בין 2007 ל-2011, על הקרקע הסמוכה שבבעלות הפרנציסקנים; החופרים תיעדו שלושה שלבי שימוש, הלניסטי מאוחר, רומי קדום עד תיכון וביזנטי, עם רציפים ואבני עגינה ששרדו.

בדצמבר 2021 הודיעה אוניברסיטת חיפה על בית כנסת שני מימי הבית השני, במרחק של פחות מ-200 מטר, שנמצא לפני עבודות בכביש 90 בידי הארכיאולוג יהודה גוברין, בפיקוח המדעי של מכון זינמן. הוא פשוט יותר מהראשון: אולם מרובע מבזלת וגיר, ספסל, שישה עמודי גג, וחדר צדדי עם מדף שאולי החזיק מגילות. עדי ארליך, שעומדת בראש מכון זינמן, הצביעה על מה ששני בתי כנסת ביישוב אחד עושים להנחה הישנה שליהודים כמעט לא היה צורך בהם כל עוד המקדש עמד. המבנה השני הזה אינו חלק מפארק המבקרים, ורשות העתיקות אמרה אז שפתיחתו לציבור תצטרך להידון.

מגדל היא מהאתרים הקלים בארץ לקרוא לא נכון, כי העיירה החפורה ומבני הפולחן משתלבים זה בזה ולא עומדים בנפרד. מרכז התפילה, Duc in Altum, מודרני לגמרי: תכנן אותו משרד נח'לה מנצרת, האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בירך את אבן הפינה שלו במאי 2009, והוא נחנך יחד עם הפארק הארכיאולוגי ב-28 במאי 2014. באטריום הנשים המתומן שלו יש שמונה עמודים, שבעה על שם נשים שהלכו אחרי ישו, והשמיני מוקדש לנשות אמונה באשר הן. האולם המרכזי מכיל עד 250 איש סביב מזבח בצורת סירה, והאגם נשקף מהחלון שמאחוריו.

היוצא מן הכלל נמצא למטה. רצפת קפלת המפגש שבמפלס התחתון היא הריצוף האמיתי מהמאה הראשונה של אזור הנמל והשוק של מגדל, שנחפר במקומו ונשאר היכן שנמצא. ספסלי האבן שסביבו, לעומת זאת, הם עבודה מודרנית בסגנון עתיק, והציור הגדול שעל הקיר הוא הזמנה עכשווית. מחקר בכתב העת Arts מתאר את השילוב המכוון הזה בין חפירה לבנייה חדשה כאמצעי המרכזי של האתר, ומציין שארבע קפלות הפסיפס מתארות אירועים מהבשורות שקרו סביב הכנרת, ואף אחד מהם הברית החדשה לא ממקמת דווקא במגדל.

זו לא תלונה, והפסיפסים טובים. זו פשוט ההבחנה שהמבקר צריך כדי לדעת על מה הוא מסתכל.

• עתיק ובמקומו: קירות בית הכנסת והספסלים, רחוב השוק, בתי הסוחרים ורצפות הפסיפס שלהם, ארבעת המקוואות, הרציף והמחסן, ורצפת קפלת המפגש
• עתיק אבל לא כאן: אבן מגדלא עצמה, שלפי דיווח מדצמבר 2021 מוצגת בבית יגאל אלון בגינוסר
• העתק: האבן שעומדת בבית הכנסת
• מודרני מהתחלה ועד הסוף: Duc in Altum וכל הקפלות שלו, המזבח בצורת סירה, הפסיפסים, פסיפס המפה של הגליל במאה הראשונה, מרכז המבקרים ובית ההארחה

הבשורות קוראות לה מרים המגדלית, והקריאה המקובלת היא שהמילה היא שם מקום שמשמעו 'ממגדלא'. האתר משווק על הבסיס הזה, וכל פרויקט מגדלא בנוי סביבו. זו גם החוליה החלשה בשרשרת, והטיעון נגדה מגיע מחוקרת רצינית בבמה מרכזית.

ג'ואן טיילור, שכתבה ב-Biblical Archaeology Review באוגוסט 2022, טוענת שהעיירה שנחפרה כאן היא טריכיאה, שם יווני שמשמעו מקום שבו ממליחים דגים, ושהמקורות המוקדמים ממקמים את מגדלא של מרים במקום אחר: כפר קטן בשם מגדל נוניא ליד טבריה. לפי הקריאה שלה, השם מגדלא נדבק לחורבות האלה רק בתקופה הביזנטית, כשמבקרים נוצרים רצו מיקום ובחרו אחד. חוקרים אחרים סבורים שטריכיאה נקראה גם מגדלא בתקופה הרומית; התשובה של טיילור היא שאין לכך ראיות.

מה שהמקורות העתיקים כן ממקמים כאן הוא קרב. יוספוס, שפיקד בגליל לפני שעבר צד, מתאר את אספסיאנוס מתקדם על טריכיאה ב-67 לספירה, עם אלפיים קשתים שהוצבו על מדרונות הארבל, ואת בנו טיטוס שנשלח נגד המורדים במישור. מי שנמלטו בסירות הושגו על המים. יוספוס כותב שאחר כך היה האגם כולו מלא דם וגופות. איך שלא קראו לעיירה, היא הייתה נמל פעיל עם צי, והמטבעות שנמצאו באתר מרמזים שאנשים המשיכו לגור כאן הרבה אחרי שהמרד נגמר.