Section 6 of חוק השפוט בארצות נכר, 1890, סמכות לשלוח אנשים שנאשמו בעברות למושבה בריטית למשפט..

(1)מי שנאשם בעברה הנידונה בפני שופט בריטי בארץ נכריה, הרי כל אדם שיש לו סמכות לכך שנתקבלה מהוד מלכותה, רשאי לצוות בצו שהנאשם יישלח למשפט לכל מושבה בריטית שנקבעה באותה שעה לכך בדבר מלך במועצה, ומשהגיע הנאשם למושבה הבריטית רשאי בית המשפט לפשעים שבאותה מושבה שהורשה לכך בדבר מלד במועצה, ואם אין בית משפט שהורשה לכך, רשאי בית המשפט העליון שבאותה מושבה, לצוות להחזיקו במשמר בטוח ועם האפשרות הראשונה רשאי הוא לחקור בעברה, לדון בה, וליתן פסק על העברה ובצאת העברין חייב בדינו, רשאי אותו בית משפט לענוש אותו לפי החוקים הנוהגים באותה שעה באותה מושבה ממש כאילו נעשתה העברה בתוך תחומי השפוט של אותו בית משפט לפשעים.

בתנאי –

(א)שמי שנאשם כך רשאי, בטרם יישלח למשפט, להביא לחקירה לבית משפט בריטי בארץ הנכריה שבה נעשתה העברה, כל עד מוסמך שהוא מוצא את עדותו חשובה להגנתו ואשר, כפי שהוא טוען, אין ביכולתו להביאו למשפט במושבה הבריטית:

(ב)במקרה זה ינהג בית המשפט הבריטי בארץ הנכריה, לגבי החקירה והחקירה שכנגד של העד, כאילו הובא העד למשפט בפני אותו בית המשפט ויצוה שהעדות שנגבתה כד תהא ערוכה בכתב, וישלח לבית המשפט הפלילי של המושבה הבריטית שידון באיש שנאשם, העתקה מן העדות שתאושר כהעתקה נכונה בחותמת בית המשפט שבפניו נגבתה העדות, או בחתימת שופט של אותו בית משפט:

(ג)מאז ואילך, יתיר בית המשפט של המושבה הבריטית שבפניו ייערך המשפט לקרוא ולקבל כעדות חוקית במשפט אותו חלק מן העדות שנגבתה כך שהיה מותר לקבלו לפי החוק והמנהג של אותו בית משפט:

(ד)בית המשפט של המושבה הבריטית יקבל ויתן תוקף לחוק שהעברין היה נידון על פיו ע״י בית המשפט הבריטי בארץ הנכריה שבה עבר את העברה, במדה שאותו חוק נוגע לפליליותה של הפעולה שעשה או למהותה או לדרגתה של העברה או לעונש החל עליה, אם בבחינות אלה שונה החוק מן החוק הנוהג באותה מושבה בריטית.

(2)שום דבר האמור בסעיף זה לא ישנה ולא יבטל כל חוק או מנהג שמכוחם מותר לחקור בכל עברה שנעשתה מחוץ למושבות הוד מלכותה, לקבוע, ולהטיל עונש עליה בתוך מושבות הוד מלכותה, או חלק מהן, מבלי קשר עם החוק הזה.