Section 12 of חוק נכסי נפקדים, תש״י–1950, תחולתן של פקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, ופקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי עסק), 1941.

(א)נכס שלגביו חלות הוראות פקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, או פקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי עסק), 1941, ושהוקנה לאפוטרופוס, יהיה האדם שהחזיק בו ערב יום ההקנייה – אם על פי הסכם שנעשה לפני היות בעל הנכס לנפקד, ואם בתוקף ההגנה הניתנת על ידי הוראות אחת הפקודות האלה – או מי שבא תחתיו, מוגן על ידי אותן ההוראות גם לאחר הקניית הנכס.

(ב) (1)נכס מוקנה, שהוא בית או חלק מבית, ושהושכר על ידי האפוטרופוס כדירה נפרדת כאמור בסעיף 3 לפקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, יחולו לגביו הוראות אותה פקודה, בהתחשב עם הסעיפים הקטנים (ג), (ד) ו־(ה) ובשינויים ובתיאומים אלה:

(I)כשכר הדירה היסודי רואים את דמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות, כפי שהופחתו לפי סעיף קטן (ד) (אם הופחתו);

(II)את המלים ”שכר הדירה לפי השער המוסכם באותם השינויים שחלו בו על פי פקודה זו“, המצויות בסעיף 8(1) לאותה פקודה, רואים כמכוונות לדמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות, כפי שהופחתו לפי סעיף קטן (ד) (אם הופחתו).

(2)נכס מוקנה, שהוא בית עסק כמשמעותו בפקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי עסק), 1941, הנמצא באזור שעליו הוטלה אותה פקודה, ושהושכר על ידי האפוטרופוס, יחולו לגביו הוראות אותה פקודה, בהתחשב עם הסעיפים הקטנים (ג), (ד) ו־(ה), אלא שכשכר הדירה המכסימלי שנקבע לפי סעיף 6(1) לאותה פקודה רואים את דמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות, כפי שהופחתו לפי סעיף קטן (ד) (אם הופחתו).

(ג) (1)שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות, כללים שלפיהם ינהגו בקביעת דמי השכירות. נקבעו כללים כאלה, רשאי האפוטרופוס לשנות את דמי השכירות שנקבעו בכל חוזה שכירות כדי להתאימם אל אותם הכללים, ובלבד ששינוי זה לא ייכנס לתקפו לפני גמר תקופת החוזה או לפני יום כ״ד באדר ב׳ תשי״א (1 באפריל 1951), הכל לפי התאריך המאוחר יותר. לצורך סעיף זה רואים שינוי כזה של דמי השכירות כקביעת דמי השכירות בחוזה השכירות, ואת דמי השכירות ששונו כך כדמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות;

(2)דמי השכירות שנקבעו לנכס לפי כללים כאמור – כפי שהופחתו לפי סעיף קטן (ד) (אם הופחתו) – דינם לכל דבר כדין שכר הדירה היסודי של אותו נכס, כמשמעותו בפקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, או כדין שכר הדירה המכסימלי של אותו נכס שנקבע לפי סעיף 6(1) לפקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי עסק), 1941, הכל לפי הענין.

(ד) (1)שוכר הרואה עצמו נפגע על ידי קביעת דמי השכירות בחוזה השכירות שלו רשאי לערער עליה לפני בית משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצא הנכס.

(2)הערעור יוגש ויתברר בצורת בקשה בדרך המרצה. האפוטרופוס יהיה משיב בערעור.

(3)בית משפט השלום רשאי לאשר את דמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות או להפחיתם, מתוך זיקה אל הכללים שנקבעו לפי סעיף קטן (ג) (אם נקבעו) ובהתחשב עם כל מסיבות המקרה.

(4)הפחית בית משפט השלום את דמי השכירות –

(I)יקבע תאריך שבו תיכנס הפחתה זו לתקפה, ובלבד שתאריך זה לא יהיה מוקדם מיום הגשת הערעור;

(II)רשאי הוא לצוות כי כל סכום העולה על דמי השכירות, כפי שהופחתו, ששילם השוכר בעד תקופה שלאחר התאריך שנקבע לפי פסקת משנה (I), יוחזר לשוכר.

(5)(נמחקה).

(ה) (1)נכס מוקנה שמחזיק בו אדם בתוקף ההגנה הניתנת על ידי הוראות פקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, או פקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי־עסק), 1941, בהתאם לסעיף קטן (ב), ושפינויו מהמחזיק דרוש, לדעת האפוטרופוס, לצרכי פיתוח המקום או האזור שבו נמצא הנכס, רשאי האפוטרופוס – לאחר שהעמיד לרשות המחזיק שיכון אלטרנטיבי מתאים – ליתן צו פינוי על הנכס. צו זה דינו כדין פסק־דין לטובת האפוטרופוס לסילוק יד המחזיק מהנכס המוקנה.

(2)הוגש הצו למשרד ההוצאה לפועל, ימסור המשרד העתק ממנו למחזיק בנכס, כדרך שמוסרים העתק מפסק־דין לנשפט לחובתו, וינהג כבהוצאה לפועל של פסק־דין לסילוק יד.

(3) (I)מחזיק בנכס שניתן עליו צו פינוי לפי סעיף קטן זה רשאי לערער עליו לפני בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא הנכס, תוך ארבעה־עשר יום מהיום בו הגיע הצו לידיעתו, על יסוד הטענה כי לא הועמד לרשותו שיכון אלטרנטיבי מתאים.

(II)הערעור יוגש ויתברר בצורת בקשה בדרך המרצה. האפוטרופוס יהיה משיב בערעור.

(III)הגשת ערעור מעכבת כל מעשה הוצאה לפועל לפי פסקה (2).

(IV)בית המשפט המחוזי רשאי לאשר את הצו, בשינויים או בלי שינויים, או לבטלו.

(V)החלטת בית המשפט המחוזי בערעור לפי פסקה זו היא סופית.