Law1993The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 1 of חוק אשראי הוגן, התשנ״ג–1993, הגדרות.
1. הגדרות
תיקון: תש״ס, תשע״ז־2, תשע״ז־3, תשע״ט, תשפ״ג
בחוק זה –
”בעל רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי“, ”בעל רישיון למתן אשראי“ ו”בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי“ – כמשמעותם בחוק שירותים פיננסיים מוסדרים;
”בעל רישיון נותן שירותי תשלום יציבותי“ – מי שבידו רישיון נותן שירותי תשלום יציבותי כהגדרתו בסעיף 36ט לחוק הבנקאות (רישוי) וכן תאגיד שבשליטתו; לעניין זה, ”שליטה“ – כהגדרתה בחוק הבנקאות (רישוי);
”הוראות מאסדר“ – כמפורט להלן, לפי העניין:
(1)לעניין המפקח על הבנקים – הוראות הניתנות לפי סעיף 5(ג1) לפקודת הבנקאות, 1941;
(2)לעניין המפקח על נותני שירותים פיננסיים – הוראות הניתנות לפי סעיף 4(א) לחוק שירותים פיננסיים מוסדרים;
(3)לעניין הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון –
(א)לגבי מבטח – הוראות הניתנות לפי סעיף 2(ב) לחוק הפיקוח על הביטוח;
(ב)לגבי חברה מנהלת – הוראות הניתנות לפי סעיף 39(ב)(1) לחוק קופות גמל;
(4)לעניין רשות ניירות ערך – הוראות הניתנות לפי סעיף 43(ב) לחוק הסדרת העיסוק בשירותי תשלום;
”הלוואה“ – כל עסקת אשראי, לרבות ניכיון שטר, ולמעט סוגי עסקאות אשראי ששר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט קבע לגביהן כי הוראות חוק זה, כולן או חלקן, לא יחולו עליהן בשל כך שהן לא מקיימות את תכליות החוק;
”ועדת החוקה חוק ומשפט“ – ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת;
”חברה מנהלת“ – כהגדרתה בחוק קופות גמל;
”חברת תשלומים“ – כהגדרתה בחוק הסדרת העיסוק בשירותי תשלום;
”חוק הבנקאות (רישוי)“ – חוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981;
”חוק הסדרת העיסוק בשירותי תשלום“ – חוק הסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלום, התשפ״ג–2023;
”חוק הפיקוח על הביטוח“ – חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981;
”חוק קופות גמל“ – חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס״ה–2005;
”חוק שירותים פיננסיים מוסדרים“ – חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע״ו–2016;
”לווה“ – יחיד המקבל הלוואה, וכן תאגיד מסוג התאגידים שקבע שר המשפטים לפי סעיף 15ג המקבל הלוואה;
”מבטח“ – כהגדרתו בחוק הפיקוח על הביטוח;
”מלווה“ – מי שנותן הלוואה, וכן מי שעוסק בהפעלת מערכת לתיווך באשראי;
”מלווה מוסדי“ – מלווה שהוא אחד מאלה:
(1)תאגיד בנקאי, תאגיד עזר או בעל רישיון נותן שירותי תשלום יציבותי;
(2)מבטח;
(3)חברה מנהלת;
(4)בעל רישיון למתן אשראי;
(5)בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי;
(6)בעל רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי;
(7)חברת תשלומים;
”הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון“ – כמשמעותו בחוק הפיקוח על הביטוח;
”מסגרת אשראי“ – התחייבות של מלווה להעמדת אשראי עד סכום מסוים, אשר מימושו בפועל ומועדי פירעונו, בתוך תקופת חוזה ההלוואה, נתון בידי הלווה;
”מערכת לתיווך באשראי“ – כהגדרתה בסעיף 25יז לחוק שירותים פיננסיים מוסדרים;
”המפקח על הבנקים“ – כמשמעותו בסעיף 5 לפקודת הבנקאות, 1941;
”המפקח על נותני שירותים פיננסיים“ – כמשמעותו בסעיף 2 לחוק שירותים פיננסיים מוסדרים;
”סולק“ – (נמחקה);
”סכום ההלוואה“ – הסכום שבו מחוייב הלווה לפי חוזה ההלוואה, או כל חלק ממנו, לפי הענין, למעט ריבית וריבית פיגורים;
”ריבית“ – ריבית או הפרשי הצמדה, לפי הענין;
”ריבית פיגורים“ – ריבית שנדרש לווה לשלם בשל פיגור בתשלום לפי חוזה ההלוואה, חלף הריבית, בין שנקראת ריבית פיגורים ובין שנקראת בשם אחר; ולעניין ניכיון שטר – ריבית שדורש המלווה, מהלווה או ממושך שטר, בשל אי־פירעון של השטר; לעניין הגדרה זו לא יובאו בחשבון הוצאות שהוציא המלווה לשם גביית התשלום שהלווה פיגר בתשלומו כאמור בסעיף 7א;
”רשות ניירות ערך“ – כמשמעותה בסעיף 2 לחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968;
”שיעור העלות הממשית של האשראי“ – היחס שבין סך כל התוספות לבין הסכום שקיבל הלווה בפועל, בחישוב שנתי;
”שיעור העלות המרבית של האשראי“ – שיעור העלות הממשית של האשראי המרבי שניתן לקבוע בחוזה הלוואה ולגבות מלווה, והכול כמפורט בתוספת הראשונה, לפי העניין;
”שיעור ריבית הפיגורים המרבי“ – השיעור המרבי של ריבית פיגורים שניתן לקבוע בחוזה הלוואה ולגבות מלווה, והכול כמפורט בתוספת השנייה, לפי העניין;
”תאגיד בנקאי“ ו”תאגיד עזר“ – כהגדרתם בחוק הבנקאות (רישוי);
”תוספת“ – כל סכום שנדרש לווה לשלם בקשר לחוזה ההלוואה מעבר לסכום שקיבל בפועל מן המלווה, למעט אלה:
(1)ריבית פיגורים;
(2)הוצאות שהוציא המלווה לשם גביית התשלום שהלווה פיגר בתשלומו כאמור בסעיף 7א;
(3)הוצאות שנדרשות לשם העמדת ההלוואה במועד העמדתה, מסוג ובסכום שקבע שר המשפטים, ובכלל זה, סכום כולל, לפי הצעת המפקח על הבנקים, המפקח על נותני שירותים פיננסיים, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון או רשות ניירות ערך, לפי העניין, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט, ורשאי שר המשפטים לקבוע הוראות שונות כאמור לגבי סוגי הלוואות ובתנאים שיקבע;
”יתרת החוב“ – הסכום שהלווה חייב למלווה בנקודת זמן מסוימת, כשהוא מורכב מסכום ההלוואה, מהתוספת ומריבית הפיגורים ובהפחתת הסכומים ששולמו בפועל על ידי הלווה למלווה, והכל כפי שהוא עד אותה נקודת זמן.
The text on this page is adapted from the entry חוק אשראי הוגן, התשנ״ג–1993 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.