Ordinance1971The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 110סה of פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971, חיוב בפיצויים.
This section is in פרק ג׳: בתי סוהר / סימן ט׳5: דרכי ענישה
110סה. חיוב בפיצויים
תיקון: תשס״ח־2, תשע״ו־4
(א)בית דין או דן יחיד שהרשיע סוהר בעבירת משמעת רשאי לחייבו, נוסף על כל עונש, בתשלום פיצויים על נזק לרכוש שנגרם במישרין עקב העבירה, ובית דין – גם בתשלום פיצויים על נזק לגוף שנגרם כאמור.
(א1)בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), בית הדין שהרשיע סוהר בעבירת משמעת לפי פרט 8א, 19(א) או 29 לתוספת השנייה, רשאי לחייבו, נוסף על כל עונש, בתשלום פיצויים בשל עוגמת נפש בלא הוכחת נזק.
(א2)בית דין או דן יחיד לא יחייב נאשם בתשלום פיצויים לפי סעיף זה בסכום העולה על שכרו החודשי האחרון ששולם לו לפני הטלת החיוב, ואולם לגבי נאשם שחדל להיות סוהר ואינו יוצא צבא בשירות סדיר, לא יעלה הסכום כאמור על השכר הממוצע כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995.
(ב)חיוב בפיצויים לפי סעיף זה אינו פוטר מאחריות לנזקים לפי כל דין.
The text on this page is adapted from the entry פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.