The full text of תקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט״ז–1956, in 11 sections.

בתקנות אלה –

”רופא מוסמך“, ”נפגע“ – כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט״ז–1956.

מינהלת המוסד תמנה, מבין עובדי המוסד שהוסמכו לפי סעיף 298 לחוק, פקידי שיקום מקצועי (להלן – פקיד שיקום).

(א)שיקום מקצועי יינתן בדרך הכשרה מקצועית או בדרך אחרת במידה שנתמלאו לגבי נפגע תנאים אלה:

(1)דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה בעבודה נקבעה ל־10% לפחות או – אם דרגת הנכות טרם נקבעה – עלולה דרגת הנכות, לדעת רופא מוסמך, להגיע ל־10% לפחות;

(2)עקב הפגיעה בעבודה, אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת;

(3)הוא יהיה, לדעת פקיד השיקום, מתאים לשיקום מקצועי.

(ב)על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) רשאי המוסד ליתן שיקום מקצועי – אף אם דרגת הנכות היא פחות מ־10% אם רופא מוסמך אישר כי המשך עבודתו של הנפגע בעבודתו הקודמת עלול לסכן במיוחד את מצב בריאותו או את הבטיחות במקום עבודתו.

תביעה לשיקום מקצועי תוגש לפי טופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד ותוך שנה מהתאריך בו נקבעה לראשונה דרגת נכותו של הנפגע שאינה לזמן מוגבל ושאינה דרגת נכות זמנית. המשיך הנפגע לאחר שנקבעה דרגת נכותו כאמור בעבודתו או בעבודה אחרת, או שקיימות, לדעת המוסד, נסיבות מיוחדות לאיחור בהגשת התביעה לשיקום מקצועי, רשאי המוסד ליתן לו שיקום מקצועי אף אם הוגשה התביעה אחרי התאריך כאמור.

נפגע חייב להתייצב בפני פקיד השיקום במקום ובמועד שנקבעו על ידיו לשם מתן הדרכה לנפגע בבחירת מקצוע בקשר לשיקומו ולשם ביצוע בדיקות ומבחנים אחרים, וכן חייב הנפגע להמציא מסמכים ותעודות שפקיד השיקום ידרוש להוכחת התנאים לפי תקנה 3 ולקביעת דרכי השיקום, ובלבד שהנפגע לא יחוייב בכל תשלום בקשר לכך.

מצא פקיד השיקום כי נתמלאו התנאים לפי תקנה 3, יכין, תוך התייעצות בנפגע, את התכנית לפיה יינתן לו השיקום המקצועי (להלן – תכנית השיקום).

נוכח פקיד השיקום כי ההתקדמות בשיקומו המקצועי של הנפגע אינה מניחה את הדעת מפאת אי־התאמתו או אי־יכולתו או מפאת אי־התאמת המקום בו ניתן השיקום, רשאי הוא לשנות את התכנית, לקבוע תכנית חדשה או להפסיק את השיקום.

פקיד שיקום יפעל בהתאם להוראות המוסד שניתנו לפי סעיף 88 לחוק ופורסמו בירחון העבודה והביטוח הלאומי.

(א)לנפגע שניתן לו שיקום מקצועי ישולמו –

(1)הוצאות כלכלה, לינה ונסיעה שנגרמו לו בקשר לשיקום במקצוע בשיעור ובאופן שנקבעו בתקנות 43 ו־44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט״ז–1956;

(2)ההפרש שבין קיצבת הנכות המשתלמת לו ובין קיצבת הנכות שהיתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו היתה 100% אם הוא מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ־16 שעות לשבוע; אם אין משתלמת לו קיצבת נכות ונתמלאו התנאים כאמור – ישולם לו סכום השווה לקיצבה שהיתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו היתה 100% (להלן – דמי שיקום); ישנה לנפגע הכנסה ממשלח־ידו בתקופת מתן השיקום המקצועי, רשאי פקיד השיקום, בשים לב למצבו הסוציאלי, להפחית דמי השיקום, במלואם או במקצתם, ובלבד שההפחתה לא תעלה על ההכנסה כאמור;

(3)לא נתמלאו התנאים כאמור בפסקה (2) והנפגע עובד בעת מתן השיקום המקצועי גם כעובד שכיר ונגרע משכרו עקב העדרו מהעבודה לרגל השיקום – ישולם לו סכום השווה רק לאותו חלק מהשכר שנגרע כאמור ובלבד שהסכום ששולם לא יעלה על דמי־שיקום.

(ב)ניתן השיקום המקצועי במקום בו ניתנים איכסון וכלכלה, יופחת תשלום דמי השיקום –

(1)אם אין לנפגע, בעת מתן דמי השיקום, תלויים כמשמעותם בסעיף 22(ב) לחוק – ב־50%;

(2)אם יש לנפגע, בעת מתן דמי השיקום, תלוי אחד בלבד כאמור – ב־25%.

המוסד רשאי להפחית, להשהות או לשלול תשלום לפי תקנה 9(א)(2) אם הנפגע נעדר ללא הצדקה מהמקום בו ניתנת לו הכשרה מקצועית לשיקומו או שהוא, לדעת פקיד השיקום, מתרשל בהכשרתו המקצועית והוא ממשיך להתרשל לאחר שפקיד השיקום התרה בו בכתב.

(בוטלה).