מחמד סעיד אברהים נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

המערער עתר לבית המשפט המחוזי כנגד המשיב, שר הפנים, ביום 11.8.2003. בעתירה שהגיש ביקש כי תאושר בקשתו לחידוש תעודת הזהות בהיותו תושב ישראל, ולאחר שלמעלה משנה קודם לכן שוחרר מכלאו בתום ריצוי עונש של מאסר. עוד קודם להגשת העתירה, סמוך לאחר שחרורו מן הכלא, פנה המערער למשרד הפנים וביקש כי תחודש תעודת הזהות שלו בשל שהתעודה הקודמת שהיתה בידיו נלקחה מידו, כנראה בעת מאסרו. יובהר כבר עתה, כי לא היתה כל מניעה ליתן בידיו, לאחר שחרורו, תעודה חדשה. חרף פניותיו המרובות, בעצמו ובאמצעות עורך דין שטרח ושכר במיוחד למטרה זו, לא קיבל המערער לידיו את תעודת הזהות החדשה, גם לא לאחר שטרח ועמד, לילה ויום, בתור שנועד לכך, בין כל יתר הממתינים לשירות במשרד הפנים.

בבית המשפט המחוזי הודיעה המדינה, כי בשל עיצומים שהחלו במשרד הפנים כחודש קודם להגשת העתירה, לא היה טיפול בעניינו של המערער, וכי עתה, או לפחות מיד בתום העיצומים, תונפק תעודת הזהות החדשה. בכך לא היה כדי להסביר מדוע לא הונפקה התעודה עוד קודם לעיצומים, ואף שחלפו חודשים מאז החל המערער בפניותיו למשרד. יתרה מזאת, גם משזכה המערער וניתן פסק דין הנותן תוקף להודעת המשיב כי אכן תונפק לו תעודה, וגם לאחר שנסתיימו העיצומים, לא שוגרה לו תעודה. בפועל, גם ביום שהוגש הערעור לבית משפט זה, על כך שלא נפסקו לו הוצאות בבית המשפט המחוזי, לא הגיעה לידיו התעודה. היא ניתנה רק לאחר מכן.

בנסיבות אלה כולן, משלא זכה המערער לתעודה אלא לאחר הגשת העתירה לבית המשפט המחוזי, ובפועל גם לאחר הגשת הערעור לבית המשפט העליון, זכאי היה שייפסקו הוצאות לטובתו. הערעור מתקבל, איפוא, במובן זה, שאנו פוסקים למערער הוצאות, בשתי ערכאות, בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ז' באייר תשס"ד (28.4.2004).