איתן מוליאן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה בעיריית אשקלון ואח'

פסק-דין

לפנינו ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי) אשר דחה עתירה נגד החלטת ועדת הערר המחוזית – מחוז הדרום.

1.במוקד הדיון לפני בית המשפט קמא, כמו גם לפנינו, עמדה פרשנות התכנון התקף החל על המגרש נושא העתירה, וביתר דיוק: האם מותרת במגרש זה בניית מרכז חנויות בן שתי קומות, או בן קומה אחת. על המגרש חלות שלש תכניות: (1) תכנית ד/183 משנת 1956, המייעדת את המגרש לאזור מסחרי א', ומתירה באזור זה בנייה של שתי קומות (להלן: התכנית הראשונה); (2) תכנית מפורטת 1/110/03/4 משנת 1962 (להלן: התכנית השנייה) – שהיא תכנית מפורטת לאזור ברנע באשקלון, אשר מייעדת את המגרש לשימוש מסחרי, אך אינה כוללת הוראות בינוי לשטחי המסחר. תקנון התכנית קובע כי היא כפופה לתכנית הראשונה; ו-(3) תכנית המתאר החדשה לעיר אשקלון 101/02/4 משנת 1974 (להלן: התכנית השלישית) אשר צובעת את אזור השכונה הנדונה בכתם של "אזור מגורים א'", בלא סימון של ייעודי משנה בתוך אזור המגורים. אין בתכנית אחרונה זו הוראות בנייה לגבי אזור מסחר ונקבע כי אלה יהיו בהתאם לתכנית מפורטת. עוד נקבע כי התכניות שאושרו כחוק לפני אישור תכנית זו יעמדו בתקפן, וכי בכל מקרה של סתירה בין הוראות תכנית זו לתכניות קיימות, תהיינה הוראותיה של תכנית זו עדיפות. ועדת הערר עמדה על כך שהתכנית הראשונה קובעת כי באזור מסחרי א' ניתן להקים מבנה בן שתי קומות, ואילו התכנית השנייה, היא תכנית מפורטת, הקובעת את ייעודו של המגרש למסחר. הואיל ואין באחרונה הוראות בינוי, חלה לעניין זה הוראת התכנית הראשונה, כפי הקבוע בתקנונה של התכנית השנייה. ועדת הערר הוסיפה וקבעה כי התכנית השלישית אפיינה את הייעוד הכללי של האזור אך אין היא משנה ייעודים ספציפיים שנקבעו בתכנון ישן ותקף, ואלה משתלבים בתוך "הכתם הכללי של אזור מגורים א' שנקבע בתכנית החדשה". הפועל היוצא מפרשנות שלש התכניות הוא שהתכנון התקף מתיר בנייה למסחר בשתי קומות במגרש נושא העתירה ולכן בהיבט זה מדובר בבקשה להיתר תואמת תכנית. בית המשפט המחוזי דן בפירוט בהשגות המערער המכוונות למסקנתה זו של ועדת הערר ובפסק דינו המנומק ראה לקבל את הנמקתה של ועדת הערר ודחה את העתירה. על כך נסב הערעור.

2.בדיון לפנינו ביקש המערער להתיר לו להגיש ראיות נוספות בערעור, ואף פרש בהרחבה ובפירוט את טענותיו המכוונות לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. המשיבות מצידן, תמכו במסקנת ועדת הערר ובהכרעת בית המשפט המחוזי.

3.לא ראינו להתיר קבלתן של ראיות נוספות בערעור, שכן הבקשה לא עמדה באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה בהקשר זה, כפי שהבהרנו למערער במהלך הטיעון. גם לגופם של דברים לא מצאנו כל טעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שכן פרשנותה של ועדת הערר לתכנון התקף החל על המגרש מקובלת אף עלינו. הסימון המתארי של אזור מגורים א' בתכנית השלישית לא נועד לבטל ייעודים כגון מסחר, שטח לבנייני ציבור או שטח ציבורי פתוח שנקבעו בתכנון תקף בגדרה של אותה שכונת מגורים (ודוקו: גם המערער עצמו אינו חולק על הייעוד המסחרי של המגרש, הגם שלהשקפתו מותרת בנייתו בקומה אחת בלבד). אף לטעמנו הפועל היוצא מבחינת שלוש התכניות ומהוראות המעבר שנקבעו בהן הוא כי הסימון המתארי בתכנית השלישית אינו פוגע בתקפו של התכנון המפורט הקבוע בתכנית השנייה ומייעד את המגרש למסחר, כמו גם מהוראות הבינוי למסחר הכלולות בתכנית הראשונה.

4.מטעם זה החלטנו לדחות את הערעור. בנסיבות העניין לא ראינו לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ז' באדר ב התשע"ד (9.3.2014).