בנימין וואשדי נ' עיריית הרצליה

פסק-דין

הסכסוך בו עסקינן הוא בן כשני עשורים. בשלב מסוים, בעקבות בינוי בסביבת מגוריו של המערער, נשתנה מפלס הקרקע באופן שיצר מרחק בין הרחוב לבית המערער, שהוא מעיקרא נכה למרבה הצער. לא נפרט את המו"מ המייגע וההתדיינויות שהיו בין הצדדים, אך בסופו של דבר הסכים המערער לכך שהעיריה תבנה על חשבונה מדרגות שעליהן יעלה לביתו.

בהליך הנוכחי נטענה החמרה במצב העותר, שכיום הוא מרותק לכיסא גלגלים, ונתבקשה התקנת מעלית על חשבון העיריה, או כי ישולמו לו 50,000 ₪ שהוצעו בשעתו לעניין מעלית בתוספת ריבית והצמדה מאז 2007. לאחר מו"מ לפשרה שלא צלח דחה בית המשפט קמא את העתירה, תוך שהזכיר כי בשעתו סירב העותר לפתרונות שונים והעדיף מדרגות על רמפה שהוצעה.

בערעור נטען בעיקר באשר להחמרת מצבו של המערער במובן הרפואי, המצדיקה לדעתו התקנת מעלית. מטעם העיריה נטען כי המערער סירב בשעתו להצעת רמפה והסכים רק למדרגות שאכן נבנו, וכי מדובר גם בשיהוי ניכר.

ניסינו להביא את הצדדים לפשרה, ללא הצלחה. שקלנו את טענות הצדדים. נראה לנו, כי לאחר שהמערער סירב בזמנו להצעות שונות והעיריה ביצעה את משאלת המערער לבניית מדרגות, אין הוא זכאי למימון נגישותו הנטענת. יחד עם זאת, יוצאים אנו מתוך הנחה כי החמרה בנסיבותיו של המערער היא בגדר אפשרות סבירה, למרבה הצער, עם הגיל, ונוכח מצבו הרפואי הבסיסי של אדם קטוע רגל. במסגרת המאמץ לפשרה גילתה העיריה נכונות להשתתף ב-50,000 ₪ בסיוע למערער לשפר את איכות נגישותו. אנו יוצאים מן ההנחה כי ככל שיעצב המערער פתרון נגישות לפי נוחותו ויגיש קבלות ביצוע לעיריה, תשתתף העיריה במבוקש ב- 50,000 ש"ח. בנתון לכך איננו נעתרים לערעור.

ניתן היום, ל' בחשון התשע"ו (12.11.2015).