טורשאן מחמוד ואח' נ' עו"ד משה נעים בתפקידו ככונס נכסים ואח'

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1.תיק בלתי שגרתי מונח לפנינו. בשנת 1986, דהיינו לפני למעלה מ-30 שנה, הגישו המשיבים נגד ח'אדר מחמוד עליאן טורשאן (להלן: טורשאן) ונגד שני אנשים נוספים תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין ביחס לחלקת מקרקעין מסוימת. לקראת סוף אותה שנה ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד טורשאן. ביחס לשני האנשים הנוספים ניתן פסק דין הדוחה את התביעה. המשיבים הגישו בקשה לתקן את פסק הדין בתקופה האחרונה, בנימוק שהנתבע הנכון אינו מופיע כצד לתביעה. לטענתם נפלה טעות במספר תעודת הזהות של אותו נתבע. בית המשפט נעתר לבקשה לתיקון טעות סופר, והורה כי פסק הדין יהיה נגד מערער 1 (להלן: המערער), ומספר תעודת הזהות תוקן בהתאם. מכאן הערעור.

לטענת המערערים לא ניתן לתקן טעות מהסוג האמור אחרי תקופה כה ארוכה. עוד נטען כי לא הוכח כי המערער הוא הנתבע הנכון. המערער הכחיש, מצידו, כי הוא הנתבע הנכון, או כי יש לו קשר לפסק הדין משנת 1986.

2.שמענו את הצדדים בדיון שנערך בפנינו והוסכם כי הערעור יתקבל באופן הבא: ההכרעה מושא ערעור זה בדבר תיקון מספר זהות הנתבע, יחד עם החלטת תיקון נוספת מתאריך 28.2.2016 – תימחקנה; פרטי פסק הדין המקורי יישארו על כנם; המשיבים יהיו רשאים – בכפוף לאמור להלן – להגיש בקשה חדשה לתיקון טעות בדבר זהות הנתבע, תוך שמירת כל הטענות של שני הצדדים.

על מנת להצדיק את קבלת הערעור די לציין כי האדם אשר תעודת זהותו הופיעה בפסק הדין המקורי לא צורף כמשיב לבקשה לתיקון טעות הסופר. בית המשפט המחוזי סבר כי היה על המערערים להזמינו כדי להוכיח שהוא אינו הנתבע הנכון. עמדה זו אינה מקובלת עלינו מבחינת דיני הראיות והנטלים המוטלים על הצדדים להליך זה. אך אין זה עיקר. מהות הבקשה היא להשפיע על זכויותיו של אותו נתבע, ולכן היה על המשיבים לצרפו בכל מקרה כדי שיאמר את דברו. לא מדובר אפוא בשאלה ראייתית, אלא בכך שבעל דין דרוש לא צורף להליך. על כן נכון היה להזמין את האדם בעל תעודת הזהות המופיעה בפסק הדין המקורי.

לכך נוסיף, מבלי לקבוע מסמרות, כי היה והמשיבים יגישו בקשה נוספת – נדמה כי עליהם לעשות מאמץ לעבות את הראיות שהגישו. התשתית שהוצגה לכך עומדת על שלוש רגליים: האחת, שמו המלא של הנתבע בפסק הדין משנת 1986 זהה לשמו המלא של המערער. שנית, המערער מתגורר בכפר צור באהר ומוסכם כי הוא הבעלים של חלקת קרקע באזור. שלישית, בפסק הדין המקורי צוין כי הנתבע ריצה עונש מאסר בגין הליכים הנוגעים לעסקי קרקעות למיניהן, והמערער אישר כי ריצה עונש מאסר בשל עבירות כאלה. מדובר אפוא בתשתית נסיבתית, שלא ברור כלל וכלל אם די בה.

לכך יש להוסיף כי בהליך קמא המשיבים לא צירפו את מספר הנסח של החלקה, את כתב התביעה המקורי ואת ההסכם מושא אותו הליך. המשיבים הסבירו זאת בכך שחומר זה אינו בנמצא. ושוב, ומבלי להביע עמדה, גם אם יש לקבל הסבר זה – יש בו כדי להעלות את רף הראיות הנדרשות לשם הוכחת טענת המשיבים.

3.בכפוף לאמור – הערעור מתקבל. הכרעתו של בית המשפט המחוזי מושא ערעור זה מבוטלת ונמחקת, תוך שמירת זכויות וטענות הצדדים, והכל כאמור לעיל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' בשבט התשע"ח (5.2.2018).