בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' יגאל ישינובסקי ואח'

פסק-דין

1.עניינם של שני הערעורים המאוחדים שלפנינו ביחסי בנק-לקוחות ובחוב נטען של הלקוחות כלפי הבנק (לשם הנוחות, הבנק המערער בע"א 10154/16 יכונה להלן: הבנק, והמשיבים שם יכונו להלן: המשיבים).

הבנק פעל למימוש שעבודים שונים שניתנו להבטחת חובות של חשבון פרטי שניהלו המשיבים 2-1 (להלן: יגאל ונירה) ולהבטחת חובות של שותפות עסקית שחבריה הם המשיבים כולם, למעט נירה.

2.השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט קמא הייתה, אם הבנק רשאי לממש את השעבודים על מנת לפרוע את חובות השותפות בחשבון השותפות ואת החוב שהצטבר בחשבון הפרטי המשותף לנירה וליגאל (להלן: החשבון הפרטי).

בשורה התחתונה בפסק דינו, המשתרע על 40 עמודים, מצא בית המשפט המחוזי כי החלקות שהיו בבעלות השותפות בעפולה (חלקות 10 ו-5) לא שועבדו להבטחת החשבון הפרטי אלא להבטחת חוב השותפות בלבד (אין חולק כי בנוסף לחלקות בעפולה שועבדה כנגד חוב השותפות גם דירת גג של המשיב 3 ברחוב ארן בחולון). עוד נקבע בפסק הדין, כי השעבוד על הקוטג' ברעננה (להלן: הקוטג') שבבעלותם של יגאל ונירה, ניתן מלכתחילה לטובת פרוייקט מסוים של השותפות, ובהמשך, היה זה יגאל בלבד ששעבד את הקוטג' לטובת החוב בחשבון הפרטי, שהחוב בו עלה ותפח במהלך השנים, וזאת ללא ידיעתה והסכמתה של נירה. נקבע אפוא כי השעבוד של הבנק חל על מחצית הקוטג' בלבד, וכי יש לראות את יגאל כמי שוויתר על הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר).

3.על פסק הדין נסבים שני הערעורים שלפנינו.

ערעור הבנק התמקד בתוצאה אליה הגיע בית המשפט בפסק דינו, ולפיה זכאי הבנק להיפרע רק ממחצית הקוטג'.

מנגד, פרסו המשיבים בערעורם יריעה רחבה הנוגעת לנזקים שנגרמו לשותפות בגין התנהלות הבנק ולגובה החוב בחשבון השותפות (חוות דעת שהגישו המשיבים "הלכה לאחור" עד לשנות השמונים על מנת לתמוך בטענתם כי הבנק חייב את חשבון השותפות בסכומים שונים שלא כדין). בנוסף, טען יגאל כי בית המשפט שגה בקביעה כי ויתר על הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.

4.לאחר שעיינו בחומר הרב שהעמיסו הצדדים על שולחננו, ולאחר ששמענו את הצדדים, מצאנו כי אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המושתת על קביעות שבעובדה, ואנו מאמצים אותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט בנקודה אחת עליה נעמוד להלן.

5.בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי שעבוד חלקה 5 לא נועד להבטיח את החשבון הפרטי. לאור מסקנה זו, הרי שלא היה מקום לדרישת הבנק במכתב הכוונות מיום 7.2.2002 (נספח מ"ג למוצג 1) כי הסכום של 200,000 דולר יועבר גם לחשבון זה.

בהינתן עובדה זו; בהינתן העובדה שלא הוכח כי הקבלן שבת דרש שהבנק יעמיד לו ליווי בנקאי (ודומה כי בנקודה זו נפל בית המשפט המחוזי לכלל טעות); בהינתן הספקות לגבי התנהלות הבנק בכל הקשור לשחרור חלקה 5 מהשעבוד (ונציין כי השותפות הסירה את השעבוד על חלקה 10 תמורת הסך של 1.2 מיליון ₪, כפי שנדרש על ידי הבנק); בהינתן שעל פניו לא היה מקום לחייב את חשבון השותפות בריבית חריגה לאורך השנים הרבות באשר ערך השעבוד על הדירה ברחוב זלמן ארן עלה על גובה החוב (השוו ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (23.8.2015)); ובהינתן הזיכוי בסכום של 450,000 ₪ לאחר מימוש חלקה 5 בלשכת ההוצאה לפועל – בהינתן כל אלה, אנו מוצאים לקבוע כי לא נותר חוב בחשבון השותפות (ח-ן מס' 222259) וממילא יש להסיר את השעבוד על דירת נאור ברחוב זלמן ארן.

6.בכפוף לאמור בסעיף 5 לעיל, הערעורים נדחים. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג בטבת התשע"ט (31.12.2018).