מולדר בע"מ ואח' נ' בנק כרמל למשכנתאות בע"מ (בנק איגוד)

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

בחודש מרץ 1994 רכשה מערערת 1 (להלן: המערערת) חמישה מגרשים בפרדס חנה, שהיו ידועים כמגרשים מספר 3, 29, 39, 40 ו-41 בחלקה 17 בגוש 10123. להבטחת הלוואה שנטלה המערערת בשנת 1994 מהמשיב, היא שיעבדה לטובתו את חמשת המגרשים (ראו לעניין זה את שטר המשכנתה, וכן דבריו של מערער 2 בפני בית המשפט). בדיעבד, התברר כי מכוח תכנית של איחוד וחלוקה שאושרה כבר בשנת 1991, מגרש מס' 3 לא היה עוד חלקה מחלקה 17, אלא מחלקות 15 ו-16.

משלא פרעה המערערת את חובה למשיב, ביקש זה לממש את השעבוד, ואז העלו המערערים את הטענה לפיה מגרש מס' 3 כלל אינו נמנה על המקרקעין ששועבדו, הואיל והוא אינו נמנה על חלקה 17. את הטענה הזו דחה בית המשפט המחוזי, שהוסיף וקבע כי המערערים נהגו שלא בתום לב.

על פסק דין זה משיגים המערערים בפנינו, ונקדים ונאמר כי לא מצאנו בערעור ממש. לדידנו, אין כלל ספק כי המערערת התכוונה גם התכוונה לשעבד את כל חמשת המגרשים אותם רכשה, וכך עשתה בפועל, ועל כן גם אם התברר בהמשך כי מגרש מס' 3 שוב אינו נכלל בחלקה 17, לא היה בכך כדי לשנות ממעמדו כנכס משועבד. לעניין זה נוסיף, כי אם היה ממש בטענת המערערים לפיה משהתברר הסטאטוס האמיתי של מגרש מס' 3, החליט המשיב להסתפק בשעבוד על ארבעת המגרשים האחרים בלבד, היה הדבר מתועד בכתובים, והעדרו של תיעוד כזה מלמד יותר מכל כי את אותה טענה אלתרו המערערים בבחינת יש מאין.

נוכח האמור, דעתנו היא כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי היתה בלתי נמנעת, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

המערערים ישלמו למשיב את שכר טרחתו של בא-כוחו בסכום של 15,000 ש"ח.

ניתן היום, י' בחשון תש"ע (28.10.2009).