אילן קשתי נ' לוי פייגין ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.בפנינו ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת שקיבל את תובענתו של המשיב 1 והורה על מחיקתה של זכות חכירה שהיתה רשומה על שם הוריו של המערער.

2.בשנת 1938 נחתם חוזה חכירה בין הקרן הקיימת לישראל, קודמתו של המשיב 1, ולפיו חכרו הוריו של המערער קרקע שיועדה למשק חקלאי במושב תל-עדשים (הוא המשיב 3). אביו של המערער נפטר בשנת 1947. אמו של המערער עזבה את המשק בשנות החמישים של המאה שעברה. המערער ואשתו המשיכו להפעיל את המשק ועשו כן עד שנת 1961. באותה שנה הם עזבו את המשק ומעולם לא חזרו אליו. לאחר מספר שנים הועבר המשק, כנראה על ידי המושב, לידי המשיב 2. המשיב 2 מחזיק במשק ובנה במקום את ביתו.

3.על רקע העובדות המתוארות ועובדות נוספות שנזכירן עתה, אין פלא שבית משפט קמא קיבל את התובענה שהגיש המשיב 1. נציין, הסכם החכירה פקע בשנת 1987. חוזה החכירה כלל הוראה מפורשת (בסעיף י"ט) לפיה מתחייב החוכר "לשבת בנחלה ולעבד אותה בקביעות". אף אם נניח שהמערער בא בנעלי הוריו לעניין החכירה, הרי כחמישים שנה חלפו מאז עזב הוא את המשק ואינו מעבדו. בנסיבות אלה ברור שהחוזה הגיע לקיצו ולכל המאוחר פקעה החכירה בשנת 1987.

4.הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח לזכות כל אחד מן המשיבים.

ניתן היום, י"ט בשבט התש"ע (3.2.2010).