ע.נ. רוזנברג בע"מ ואח' נ' ויקטור קליוץ' ואח'

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

המשיב (הוא המערער שכנגד) עלה לישראל מאוקראינה בשנת 1993, הוא בעל השכלה תיכונית וכרסם במקצועו. הוא נפגע בתאונת עבודה בחודש יוני 1996, כאשר עסק בפירוק גג אזבסט בנמל חיפה. הגג נשבר והוא נפל ארצה. בית-המשפט המחוזי הביא בחשבון הפיצוי את אשמו התורם של המשיב בשיעור של 10% וניכה מסכום הפיצויים את התגמולים, שהוא זכאי להם מן המוסד לביטוח לאומי.

המערערות שנמצאו אחראיות לנזק, והמשיב ובת-זוגתו, מערערים, כל אחד, על פסק-הדין. המערערות סבורות כי בית-המשפט המחוזי הרבה מעבר לדרוש בפסיקת הפיצויים, העריך ביתר את שיעור ההשתכרות של המשיב אלמלא התאונה והפריז בפסיקת הפיצויים בגין עזרת צד ג'. עוד הן טוענות כנגד הפיצוי בראשי נזק אחרים, והן סבורות כי ראוי היה לנכות מסכום הפיצוי גם קצבת ניידות רעיונית.

המשיב, בערעור שכנגד שהגיש, סבור כי ראוי היה לפסוק לו פיצויים גבוהים יותר בגין הסיעוד שהוא נזקק לו, בעבר ובעתיד, ובגין ראשי נזק אחרים, ובהם הפסדי שכר, עלויות ציוד ושיקום מיני.

ראינו צורך לבחון את טענות הצדדים בשני נושאים – הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות וגובה הפיצוי בגין הסיעוד. לענין הפסדי ההשתכרות, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי בדבר גובה השכר לו היה צפוי המשיב. השכר המדורג אותו הניח בית-המשפט מסתבר בנסיבות המקרה, ואין להתערב בו.

אשר לפיצוי בגין הצורך בעזרת הזולת, נראה לנו כי בהתחשב בנכותו של המשיב, שיכולתו הקוגנטיבית נפגעה קשות, אולם הפגיעה ביכולתו הפיסית פחותה יותר, העריך בית-המשפט נכונה את גובה הפיצוי הראוי.

לאור הראיות שבאו בפני בית-המשפט קמא, אכן לא היה מקום להניח כי יש לנכות השתתפות אפשרית של קופת-חולים. מן העדות שבאה בענין זה, רשאי היה בית-המשפט להניח כי לא הוכחה הטענה, שאכן זכאי היה המשיב להשתתפות בסיעוד, כאמור.

התוצאה מכל אלה היא, שאין מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.

ניתן היום ה' בכסלו תשס"ה (18.11.04).