רון ניו-יורק תשלובת עסקים בע"מ ואח' נ' עזרא דגמי

פסק-דין

1.המערערים משיגים על קביעות שונות בפסק דין של בית המשפט המחוזי ובהחלטות שניתנו לאחר פסק הדין. ההשגה הראשונה הינה כנגד הקביעה, כי מסמך מסויים מיום 25.3.78, שנעשה על ידי המערער 2 (שהינו פרקליט), אינו בגדר בטוחה אלא מהווה התחייבות להעביר שליש (1/3) מחלקת קרקע לידי המשיב. כפי שכתב בית משפט קמא, קריאה תמה של המסמך מובילה למסקנה שאין מדובר בבטוחה, כטענת המערערים. הראיות שהובאו לא שכנעו את בית המשפט שיש לפרש את המסמך בצורה שונה מן המשמעות הפשוטה של הדברים. דעתנו כדעתו של בית משפט קמא.

2.אף לא מצאנו ממש בהשגה השניה של המערערים. בית המשפט קבע, כי המערער 2 נתן למשיב בשנת 1987 סכום של 242,500 דולר. המערערים טוענים שמדובר בסכום של 267,500 דולר. הקביעה בדבר שיעור הסכום הינה קביעה עובדתית מובהקת. חרף טענות המערערים לא מצאנו שיש יסוד להתערבותה של ערכאת הערעור בממצא העובדתי בדבר שיעורו של הסכום.

3.ההשגה השלישית של המערערים נוגעת לקביעה לפיה לא תחול ריבית על הסכומים המגיעים לכל צד ממשנהו. בעניין זה נראה לנו שיש ממש בהשגה. בית המשפט המחוזי הורה שהסכומים לא ישאו ריבית הואיל והדבר יגרור את בעלי הדין לחישובים מסובכים. הנמקה זו אינה יכולה לעמוד. ברי, כי הסכומים המגיעים מכל צד למשנהו אינם זהים ואף התקופות שבגינן אמורים החישובים להתבצע אינן זהות. משמע, חישובי הריבית עשויים להביא להבדל משמעותי בסכום המגיע מכל צד למשנהו. לפיכך, מתקבל הערעור בנקודה זו ואנו קובעים כי באופן עקרוני זכאי כל צד לריבית לגבי הסכום המגיע ממנו לצד האחר. שיעורי הריבית ומועדי החישוב לא נקבעו על ידי הערכאה הדיונית. לפיכך, אין מנוס אלא להחזיר סוגיה זו לערכאה דלמטה. עם זאת נעיר, כי ראוי שבעלי הדין יגיעו להסכמה בעניין זה בין באופן ישיר ובין על דרך מינוי של צד שלישי שיערוך את החישובים.

4.יצויין, כי אף המשיב מסכים שחישוב דמי השכירות שקיבלה המערערת 1 בגין הנכס כפי שנעשה בחוות דעתו של רואה חשבון פניני, הינו החישוב הנכון (למעט בכל הנוגע לריבית). נעיר, כי החישוב צריך להיעשות על בסיס דולרי לגבי שני הצדדים.

5.הערעור נדחה איפוא בעיקרו, למעט בעניין הריבית. בנושא זה בלבד מתקבל הערעור כאמור לעיל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בתמוז תשס"ו (20.7.06).