From the court's archiveCivil appeal

AIG ביטוח זהב בע"מ נ' רות קידר

CA 1527/08 was decided on 22 July 2009.

The court's decision, in its own words.

התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד – נדחים. כל צד יישא בהוצאותיו.

The ruling came on 22 July 2009.

Court: The Supreme Court
Case: CA 1527/08
Opened: 2008
Decided: 22 July 2009
Length: 4 pages

This is how to cite the ruling.

ע"א 1527/08 AIG ביטוח זהב בע"מ נ' רות קידר (22.7.2009)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

פסק-דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 1527/08

וערעור שכנגד

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ח' מלצר

המערערות (המשיבות שכנגד):

1.AIG ביטוח זהב בע"מ

2.אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

נ ג ד

המשיבה (המערערת שכנגד):

רות קידר

ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.12.07 בת.א. 3191/01 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' דרורי

תאריך הישיבה:

י"ז בתמוז התשס"ט

(9.7.09)

בשם המערערות (המשיבות שכנגד):

עו"ד יצחק אוזדין

בשם המשיבה (המערערת שכנגד):

עו"ד אברהם וקסלר; עו"ד חגי פלמון

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המשיבה (המערערת שכנגד), ילידת 1969, נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 1.2.2001. נגרם לה שבר מרוסק בברך הימנית. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' דרורי) אימץ את חוות-הדעת של המומחה מטעם בית המשפט וקבע כי נכותה הרפואית של המשיבה היא בשיעור של 22%. השאלה המרכזית שבמחלוקת בין הצדדים נוגעת להשלכות של נכות רפואית זו על תפקודה של המשיבה.

בית המשפט המחוזי קיים דיון ארוך בשאלת הפגיעה התפקודית שהוסבה למשיבה. התשובה לשאלה זו במקרה זה אינה פשוטה מכמה סיבות. ראשית, המשיבה הוכשרה עובר לתאונה בתחום של חינוך גופני והדרכת אירובי, והיא עסקה בעיקר בתחום האירובי לאורך השנים. עם זאת, המשיבה מעולם לא עבדה במשרה מלאה. שנית, לאחר נישואיה והולדת בנה ביצעה המשיבה שינויים במקום מגוריה – מעבר מהמרכז לבנימינה – ובהיקף עבודתה. בית המשפט המחוזי נקב בגורמים שונים שעשויים היו להשפיע על שכרה של המשיבה אלמלא התאונה, ובהם: רמת הפיתוח של תחום האירובי באזור מגוריה, כישוריה המקצועיים ויכולת ההתקדמות שלה. שלישית, ממכלול הנתונים עולה שמצד אחד היכולת של המשיבה לעבוד בתחום האירובי נפגעה במידה לא מבוטלת, בוודאי לאורך זמן, אך מצד שני לא מ דובר במצב שבו נשללה היכולת של המשיבה לעבוד בהדרכה ספורטיבית (יצוין כי המשיבה שבה לאחר התאונה לעבוד בהדרכת התעמלות לקשישים ולנשים אחרי לידה). רביעית, בית המשפט המחוזי הסתייג מן האפשרות לפסוק פיצוי למשיבה על-פי ההנחה שהיא הייתה פותחת סטודיו פרטי, זאת משלא הוכחה די הצורך ההיתכנות של מהלך כזה; עם זאת, נראה כי לא נשלל הסיכוי שהמהלך היה יוצא לפועל בשלב מסוים של חייה. כמובן, קיימת אי-ודאות לגבי מידת ההצלחה של המשיבה במהלך זה, אילו היה מתממש (ואין בעדויות שהובאו לפני בית המשפט כדי לאיין אי-ודאות זו). חמישית, בהתאם לחוות הדעת של המומחה, נקבע כי הפגיעה ביכולת ההשתכרות של המשיבה היא הדרגתית – שליש בעשור הראשון, מחצית בשבע וחצי השנים שלאחר מכן, ואי-כושר מלא מגיל 52.5. שישית, קיימת עמימות ניכרת ביחס לגיל הפרישה אלמלא התאונה – זאת לאור מאפייני עיסוקה של המשיבה. בית המשפט קבע כי לא קיימת "נורמה של עבודה מעבר לגיל 50", ולכן נדרש להנחות ספקולטיביות באשר להשתכרותה של המשיבה לאחר גיל זה.

לאור כל אלה, נראה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה מתחם הסבירות בקביעת השתכרותה של המשיבה מתפרשֹ על הערכות-השתכרות שונות הסובבות את השכר הממוצע במשק. בית המשפט המחוזי נקב בסכום של 7,100 ₪ לחודש (נטו), אימץ את קביעת המומחה לגבי שיעורי הפגיעה התפקודית לאורך השנים, ושקלל את נושא גיל הפרישה בחישוב לאחר גיל 50. גם אם ניתן היה לסדר את "הקוביות" אחרת, ולהגיע לסכום מעט שונה, לא מצאתי עילה להתערב בסכום המתקבל בדרך החישוב שהלכה בה הערכאה המבררת (ראו ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון, תק-על 2005(3) 1492 (2005)). יצוין כי לא מצאנו מקום לקבל את הראיה הנוספת שבקשת המערערות לצרף – תצהיר חוקר וסרט וידאו המתעד, לפי הנטען, את המשיבה במהלך הדרכת שיעור אירובי. לא ברור מדוע החקירה נעשתה בשלב כה מאוחר, ולאור מורכבותו של המקרה – כמפורט לעיל – גם לא שוכנענו כי ראיה זו שומטת בהכרח את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים שנעשה.

הצדדים חולקים על קביעות נוספות של בית המשפט המחוזי אולם לא מצאתי עילה להתערב בסכומים שנפסקו בראשי הנזק האחרים: עזרת הזולת בעבר (40,000 ש"ח), סיוע בטיפול בתינוק, אחזקת הבית ואחזקת הגינה (15,000 ש"ח), עזרת הזולת בעתיד (40,000 ש"ח), הוצאות רפואיות (15,000 ש"ח), נסיעות (10,000 ש"ח בעבר, 7,500 ש"ח בעתיד) וכאב וסבל (43,428 ש"ח). לאור נסיבות המקרה מ דובר בסכומים שאינם מופרזים, וגם אינם נמוכים במידה המצריכה התערבות.

התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד – נדחים. כל צד יישא בהוצאותיו.

המשנה-לנשיאה

השופטת א' חיות:

אני מסכימה.

שופטת

השופט ח' מלצר:

אני מסכים.

שופט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

ניתן היום, א' באב התשס"ט _22.7.2009). המשנה-לנשיאה

שופטתשופט

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

The court's decision, in its own words.

The ruling came on 22 July 2009.

This is how to cite the ruling.

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

The court gave these rulings around the same time.

More tools