שמעון אדיסיאן נ' דוד סומך ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

1.לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, ראינו לנכון לדחות את הערעור מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.בית המשפט המחוזי קבע, לאחר ששמע עדויות והתרשם מהעדים באופן בלתי אמצעי, כי כל אחד מהנתבעים לפניו – המערערים דכאן, המשיב 3 דכאן ועו"ד יעקב קוויקריאן, שלא התייצב לדיון לפנינו – היה מעורב באופן פעיל בהצגת מצגי שווא לתובעים, הם המשיבים 2-1 דכאן. בית המשפט הוסיף וקבע כי מדובר ברשלנות מצידם של הנתבעים שהינה על סף מרמה.

3.לא ראינו לנכון לדחות איזה מן הממצאים והקביעות שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא. בנוסף, הממצאים והקביעות דנן תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית המשפט. יתר על כן, לא מצאנו טעות שבחוק בפסק הדין.

הערעור נדחה איפוא.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 20,000 ש"ח.

4.בדיון לפנינו העלו באי כוח המערערים טענה שלפיה יש קושי בהבנת האמור בפסקאות 74-71 לפסק הדין, שכן האמור בהן אינו מתיישב, לכאורה, עם קביעת בית המשפט בדבר חבות כל אחד מהם לשלם למערערים סך 516,193 ש"ח, כאמור בפסקאות 70 ו-74 רישא לפסק הדין.

אנו סבורים שהאמור בפסקאות 72 ו-73 לפסק הדין ברור ומאפשר לצדדים לערוך את החישובים הנדרשים באשר להתאמת סכום התשלום של כל אחד מהם (במערכת היחסים שלהם זה כלפי זה).

היה ויתקשו בכך, יתכבדו ויפנו לבית המשפט המחוזי ויבקשו הבהרת פסק הדין בעניין זה, וזה יפעל כהבנתו.

ניתן היום, כ"ד בניסן התשע"ז (20.4.2017).