מסיעי אריה שאשא בע"מ נ' עיריית חולון ואח'

פסק-דין

1.מקובל גם עלינו, כמו על השופט המלומד, שבנסיבות העניין לא היה המשיב מס' 2 חייב לקיים שימוע של המערערת לגבי הטענות שהועלו נגדה; נראה לנו שלאחר שוועדת המכרזים בחרה, בסיבוב הראשון, שלא לשמוע טענות אלה לגופן, הבירור של טענות אלה, בסיבוב השני העמיד עניין זה על תיקונו.

2.מאידך גיסא נראה לנו שהשופט המלומד שגה שעה שראה לסמוך על תצהירו של המשיב מס' 2, שלא הוגש כראייה במשפט (בעלי הדין לא נתבססו עליו) כאמור בתקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אלא נהפוך הוא: המשיבה מס' 1 ביקשה שלא לסמוך עליו.

בנסיבות אלה אין מנוס אלא לקבל את הערעור ולהחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי להשלמת הראיות. לקראת הדיון החוזר יוכלו בעלי הדין להגיש תצהירים נוספים לעניין שיקול דעתו של המשיב מס' 1 ושל מהימנות הראיות שהיו לפניו עת החליט לדחות את המלצת ועדת המכרזים, וגם - בתצהיר - את הראיות הנוספות שנתבקשו בגדר הערעור. יכולנו להחליט כך משום שמוסכם על הכל שהתקשרויות שנערכו בינתיים עם משיבים אחרים לגבי קווים שבמחלוקת נשאו אופי ארעי והן הדירות לפי נוסחן.

הערעור מתקבל איפוא, כאמור לעיל. אנו קובעים את הוצאות ההליכים עד כה בסכום של 50,000 ש"ח לפי תוצאות ההתדיינות החוזרת.

ניתן היום, ט' באלול תשנ"ח (31.8.98).