סמירה עיאס נ' אעתדאל חסן ואח'

פסק-דין

1.העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטתו של השופט ג'ובראן מיום 27.8.2013 בבקשה לעיכוב ביצוע ובהחלטתי מיום 8.10.2013 בישיבת קדם הערעור, ועל כן איננו רואים לחזור עליהן.

נקדים ונציין, כי בהמלצתנו חזרה בה המערערת בע"א 2739/13 מן הערעור והוא נדחה בזה ללא צו להוצאות, כך שענייננו מצטמצם לע"א 2862/13.

2.עניינו של הערעור בעסקאות נוגדות הנוגעות לשטח של 2 דונם. בעניין זה נטען, כי העסקה הראשונה בזמן (ההסכם המשולש מיום 23.12.2006) אינה תקפה, וככל שהיא תקפה היא ניגפת מפני העסקה השנייה בזמן (העסקה מיום 7.6.2011).

3.לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו לאמץ את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

4.למעלה מן הצורך נאמר, כי לא השתכנענו כי יש מקום להחלת הלכת גנז (ע"א 2643/97 שלמה גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385) בענייננו, במובן זה שהעסקה המאוחרת תגבר על העסקה הראשונה בזמן, באשר זו לא דווחה לרשויות המס ולא נרשמה הערת אזהרה בגינה.

זאת, לאור קביעתו העובדתית של בית המשפט קמא כי החברה (הקונה המאוחרת בזמן) עצמה את עיניה לגבי זכויות קודמות בנכס. לכך יש להוסיף, כי הערת האזהרה שנרשמה לטובת משרקי – ממנה רכשה אעתדאל חסן (המשיבה 1) את זכויותיה על פי ההסכם המשולש – היתה רשומה עדיין כאשר החברה רכשה את המקרקעין בעסקה השניה בזמן, כך שבפני החברה לא עמד נסח רישום "נקי" בעת ביצוע העסקה והיו בפניה נוריות אזהרה.

5.אשר על כן, אנו דוחים גם את הערעור בע"א 2862/13.

המערערת תשא בהוצאות המשיבה 1 (אעתדאל חסן) בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז באדר התשע"ה (18.3.2015).