משה אברם ואח' נ' שלומי ונטורה

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' משל), שבו נפסקו למשיב פיצויים בגין תאונה שבה היה מעורב. הפיצויים נפסקו בראשי הנזק של הפסדי השתכרות, כאב וסבל והוצאות.

המערערים – הם הנתבעים – משיגים על עניינים שונים בפסק - הדין, ובכלל זה על שיעור הנכות התפקודית שנקבע, על פסיקת הפיצוי בגין הפסד השתכרות ועל פרטי החישוב בהקשר זה, ועל בחירתו של בית המשפט קמא לפסוק שכר-טרחת עורך-דין לפי סכום הנזק לפני ניכוי תגמולי המל"ל. המשיב, בערעורו הנגדי, מלין בעיקר על קיפוחו – לשיטתו – בקביעת שיעור הפגיעה התפקודית, באומדן הפסדי ההשתכרות ובשומת הפיצוי בעבור הוצאות.

קראנו את השגות הצדדים על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ושמענו את טענותיהם בעל-פה. לא השתכנענו כי קמה עילה להתערב בפסק-הדין, למעט בעניין אחד. כפי שהובהר לא פעם, לערכאה הדיונית שמור שיקול דעת רחב להעריך את הנזקים שנגרמו לנפגע, על-פי התרשמותה ולאור הטענות שבאו לפניה, ובהיעדר טעות בולטת תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב. אף במקום שבו אפשר ונפלה טעות מסוימת אין זו בהכרח עילה להתערבות, שכן לעיתים סטייה מסוימת כלפי מעלה מתקזזת עם סטייה מסוימת כלפי למטה, ואין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לחשב מחדש את הסכומים בכל ראשי הנזק. לכן, תכופות, תסתפק ערכאת הערעור בבירור טעויות ברורות או בולטות, תוך התחשבות בסבירותו של הסכום הכולל לנוכח נתוני המקרה.

בענייננו, לא מצאנו טעות המצדיקה התערבות, פרט לנושא חישוב שכר-הטרחה. את שכר הטרחה יש לחשב (לפי 13%) לאחר ניכוי תגמולי המל"ל. יש לדחות את הערעור ביתר העניינים, וכן את הערעור שכנגד. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בערכאה זו.

המשנה-לנשיאה

השופט י' דנציגר:

אני מסכים.

ש ופט

השופט נ' הנדל:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

ניתן היום, כ"ד בטבת התש"ע (10.1.2010).