יצחק מצלאוי נ' עמנואל פוקס ואח'

פסק-דין

בסיום פסק-דינו כתב השופט המלומד:

"הפרגוד הקונקרטי הוא כעת חסר כל היתר. על כן ממילא יש להסיר אותו".

בצדק נקבע בפסק הדין, כי "הפרגוד הקונקרטי הוא כעת חסר כל היתר", שהלוא הכל מסכימים כי תוקפו של ההיתר שמכוחו הוקם פג עוד בשנת 1999; ודי בנימוק זה כדי לייתר את הדיון בערעור, ככל שהוא נוגע למערער עצמו. אך מחלקה השני של המובאה - "על כן יש להסיר אותו" - משתמע כי השופט הורה להרוס את הפרגוד. משהודה בא-כוח המשיבים 3-1, כי בעתירתם המינהלית לא בקשו שולחיו סעד של צו הריסה, הננו מתקנים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי במחיקת ההוראה האמורה.

פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס, במידה רבה, על חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. בהקשר זה מעורר פסק הדין סוגיה בעלת השלכה כללית, שחשיבותה חורגת מגדרו של ההליך שלפנינו.

על רקע נסיבותיו של המקרה האינדיבידואלי, ובהיעדר ערעור על פסק הדין מטעם עיריית בת-ים, איננו רואים מקום להידרש לבירורה של הסוגיה הכללית. בידי המערער, וכן בידי העירייה, לשוב ולעורר סוגיה זו במסגרת הליך המתאים לכך. קביעה זו אינה על דעתם של המשיבים 3-1, אלא שאת עניינם האישי המוגבל להקמתו ולקיומו של הפרגוד הספציפי, בידי המשיבים הללו לספק במסגרת התובענה שהגישו נגד המערער בעילת מטרד.

בנתון לתיקון פסק הדין, כמפורט לעיל, הננו דוחים את הערעור, ובנסיבות העניין הננו נמנעים מעשיית צו להוצאות.

ניתן היום, ו' בתמוז התשס"ב (16.6.02).