נינה כץ ואח' נ' עו"ד אפרים פוקס ואח'

פסק-דין

השופט א' מצא:

המשיב 1 מכהן כנאמן לנכסי עזבון המנוח בנימין וינשטיין. המערערים, יורשיו על-פי צוואה של המנוח ותושבי ארצות הברית, הם הנהנים בנאמנות האמורה. בבקשתו לבית המשפט המחוזי עתר הנאמן למתן הוראות שיתירו לו להשתחרר מעיסקת קומבינציה שכרת בעבר, בגין אחד מנכסי הנאמנות, עם המשיבה 2, ולהתקשר בעיסקת קומבינציה חדשה, בגין אותו נכס, עם המשיבה 3. המשיבות 2 ו3- תמכו בבקשת הנאמן, ואילו המערערים התנגדו לה. לאחר שהצדדים פרשו לפני בית המשפט את טענותיהם לגוף העניין, העלו באי-כוח המשיבים את החשש שעו"ד שוב, המייצג בהליך את המערערים, פועל, לאמיתו של דבר, לא מכוחם של המערערים - שלפי הנטען אינם עוד בעלי עניין בנכס הנאמנות הנדון - אלא על-פי אינטרס אחר, אם שלו עצמו ואם של תאגיד שלעו"ד שוב יש זיקה אליו. לשם הסרת החשש שנתעורר בלבו, שמא העמדה המוצגת לפניו כעמדת המערערים אינה משקפת את עמדתם, דחה בית המשפט את המשך הדיון בהליך והורה לעו"ד שוב להצטייד, לקראת הישיבה הבאה, בייפויי-כוח חדשים מטעם המערערים. כן קבע בהחלטתו שעל המערערים, אם אמנם מתנגדים הם לעיסקאות נשוא בקשת הנאמן, להגיש את תגובתם בתצהיר ולהתייצב בבית המשפט לחקירה על תצהירם. באותו המעמד, ובתגובה להחלטת השופט, הצהיר עו"ד שוב לאמור: "אני מצהיר עכשיו שהנהנים לא יכולים להגיע להעיד פה".

משגם בישיבה הנדחית לא היו בידי עו"ד שוב ייפויי-כוח חדשים מטעם שולחיו, ואף לא גירסה מאומתת בתצהיר מפיהם, פסק בית המשפט ליתן לנאמן את ההוראות המבוקשות. בהחלטתו צוין, כי מטעם המערערים לא הוגשה הצעה מתחרה להצעת המשיבה 3. משנוכח בית המשפט, כדבריו, "כי אין בפני הנאמן שום הצעה נגדית רצינית אחרת", ומחמת "לחץ הזמנים הדוחק", החליט להיענות לבקשה.

נגד החלטתו האמורה מופנה הערעור שלפנינו, שבמסגרתו ביקש עו"ד שוב להגיש ייפויי-כוח וכן תצהירים, ככל שנדרש על-ידי בית המשפט המחוזי. משמיעת טיעוני המשיבים לפנינו עולה, כי החלטת בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשת הנאמן התבססה, לאמיתו של דבר, לא רק על עמדתו הבלתי-מוסברת של עו"ד שוב בשם המערערים, אלא גם על בדיקת העובדות שנפרשו לפניו ועל שקילת טענותיהם של פרקליטי הצדדים, ככל הדרוש לגיבוש המסקנה המשפטית שבקשת הנאמן ראויה להתקבל. דא עקא שבהחלטתו הקצרה של בית המשפט המחוזי לא הוזכרו גדרי המחלוקת העובדתית והמשפטית ולא נמנו נימוקי בית המשפט לקבלת עמדת המשיבים ולדחייתה של עמדת המערערים. אין צריך לומר, כי החשש שנתעורר בלב בית המשפט, שמא עו"ד שוב איננו מייצג את המערערים אלא אינטרס אחר שהוא זר למסגרת הנאמנות, לא היווה נימוק מספיק לקבלת בקשתו של הנאמן.

אשר-על-כן, ומבלי לנקוט כל עמדה ביחס לשאלות שנתעוררו או עשויות היו להתעורר, הננו מחליטים לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי להשלמה. במסגרת הדיון המשלים יחליט בית המשפט אם לקבל את ייפויי הכוח והתצהירים, שעו"ד שוב ביקש להגיש במסגרת הערעור, ולאחר שמיעת ראיות וטענות נוספות ככל שימצא לנכון, ישוב ויפסוק בבקשת הנאמן למתן הוראות. בית המשפט המחוזי היה ער לדחיפות הרבה שבה יש לטפל בהליך שלפניו. ככל שבמועד בו ניתנה החלטתו היה העניין דחוף, הרי שכיום, מקץ קרוב לשלושה חודשים נוספים, הפך הוא לדחוף ביותר. יבדוק אפוא בית המשפט המחוזי את האפשרות להועיד את התיק להשלמה לפניו במועד קרוב, בפגרת בתי המשפט.

נותרה שאלת ההוצאות. אין ספק שאילו טרח בא-כוח המערערים להמציא לבית המשפט המחוזי את ייפויי הכוח והתצהירים של שולחיו מבעוד מועד, היה ערעורו בנקודה זו מתייתר. בנסיבות אלו החלטנו, וזאת חרף קבלת הערעור, לחייב את המערערים לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח. חיוב זה כפוף לכך שבהכרעת המחלוקת לגוף העניין יפסוק בית המשפט המחוזי לזכות המשיבים.

ניתן היום, ו' באב תשס"ב (15.7.02).