יואב אסולין נ' אליעזר פרברי ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.המערער היה מצוי בהליכי פשיטת רגל, על-פי בקשתו מיום 5.5.2004. ביום 15.6.2004, ניתן צו כינוס, וביום 7.2.2005 ניתנה החלטה בדבר הכרזתו כפושט רגל. ביום 22.4.2010 נעתר בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק) לבקשתו של המשיב 1, והורה על ביטול הליכי פשיטת הרגל שבהם היה נתון המערער. לכך מכוון הערעור שלפנינו.

2.בפסק דינו המפורט והמנומק עמד בית המשפט המחוזי על מכלול התנהגותו של המערער לפני ההליכים ובמהלכם, וכן על חוסר תום הלב שדבק בפעולותיו. בסיכומם של דברים, נקבע בזו הלשון:

"נוכח הנסיבות המצטברות, הנוגעות לדרך התנהלות החייב שלא בתום לב בעת יצירת חובות בהיקף ניכר קודם להליכי הכינוס ובמהלכם, תוך הערמה על נושיו; פעולות רמייה מול רשויות המס; פעילות המעידה על מעורבות עמוקה בעסקה של מיכל [אמו] מעבר למדווח על ידי החייב, באופן העלול להצביע על התחמקות מגילוי מלא לנושים השונים על היקף עבודתו והכנסתו של החייב; אי העברה סדירה של התשלומים החודשיים, הצנועים כשלעצמם ביחס למצבת החובות, ואי עמידה בדרישות העברת הדוחות הכלכליים כסדרם, ולנוכח עמדת הכנ"ר כמתואר, הגעתי איפוא לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל, בהם נתון החייב".

3.המערער משיג על קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי. להשקפתו, ההחלטה אינה נותנת משקל ראוי לאינטרס הלגיטימי שלו בהליכי פשיטת הרגל ואינה מאפשרת לו לשקם את חייו, בשים לב לכך שעיקר המעשים המיוחסים לו נעשו לפני הכרזתו כפושט רגל; לזמן הרב שחלף ממועד הכרזתו כפושט רגל (והזמן הרב עוד יותר שחלף ממועד הגשת הבקשה); ולכך שהדוחות שלא הגיש והתשלומים שלא שילם במועד – היו מועטים. לשיטתו, פעולותיו של המשיב 1 נגועות בחוסר תום לב. המשיב 1 והכונס הרשמי תומכים בהשארתו של פסק הדין קמא על כנו, מנימוקיו. המשיב 1 אף מדגיש, כי המערער – שלא כטענתו – המשיך לפעול בחוסר תום לב, גם לאחר שהחלו הליכי פשיטת הרגל.

4.לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו עילה להתערבותנו. קביעותיה העובדתיות המפורטות של הערכאה הדיונית נסמכות על בירור מקיף שערכה ועל חומר הראיות שהונח לפניה, ואין דרכו של בית משפט זה להתערב בכגון דא. גם המסקנות המשפטיות של בית המשפט המחוזי מבוססות כדבעי.

5.כפי שנפסק, תנאי להכרזת חייב כפושט רגל הוא כי הוא נהג בתום לב, ובקשתו אינה מכוונת לניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל. תום הלב הנדרש מתפרש על פני שתי תקופות: שלב יצירת החובות, ושלב הליכי הכינוס. עליו לשתף פעולה בתום לב עם הכונס הרשמי ועם בית המשפט על ידי חשיפת כלל המידע הנדרש להערכת היקף רכושו וכושר השתכרותו הפוטנציאלי לצורך פירעון חובותיו. אי עמידה בחובות אלה על היבטיהם השונים עשויה להביא לדחיית הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל (השוו: ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 1.2.2011)). משמצא בית המשפט המחוזי כי המערער לא נהג בתום לב, לא הגיש דוחות כסדרם, ולא עמד באופן סדיר ומלא בתשלומים החודשיים שהוטלו עליו – אין יסוד להתערב בהכרעתו לבטל את הליכי פשיטת הרגל.

הערעור נדחה אפוא. המערער ישלם למשיב 1 הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח.

השופט א' רובינשטיין:

מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט פוגלמן. הליך פשיטת רגל הוא "חסד המחוקק" (ע"א 4892/01 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 55; ע"א 7116/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם), פסקאות ד(2)-(3) והאסמכתאות דשם). אותו "חסד" מצריך ידיים נקיות ותום לב – "מי יעלה בהר פשיטת הרגל, נקי כפיים ובר לבב". בפרשת ג'נח נזדמן לי לומר:

"פשיטת רגל משמעה השתחררות מחובות כלפי הזולת, ומאחורי כל הכרעה בה עומד דילול, העשוי להיות עצום, בחובות הללו. הנושים עומדים לאבד את כספם או חלק גדול הימנו, ולאו מילתא זוטרתא היא, ומטיל הדבר אחריות רבה על כונס הנכסים הרשמי בקביעת עמדתו ועל בית המשפט בהכרעתו. על כן אך טבעי הוא שבבואו לבחון את התמונה בכללותה יידרש בית המשפט כדבעי לעניין תום הלב".

וגם נוכח אלה, מצטרף אני כאמור לחברי.

ש ופט

השופט י' עמית:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ע' פוגלמן.

ניתן היום, ח' בתשרי התשע"ב (6.10.2011).