מרים ספיר נ' מ.ע.. שרון בע"מ ואח'

פסק-דין

בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת הפרה את הסכם הקומבינציה וכן את הסכם הפשרה, בכך שלא קיימה את חובתה לפנות את המגרש וכן סרבה לשתף פעולה בנושא מישכון המגרש כתנאי לקבלת הבטחונות המובטחים. מאידך קבע בית המשפט כי המשיבה מילאה את חיוביה על פי ההסכם.

חרף כל טענותיו של ב"כ המערערת בסכומים בכתב, לא מצאנו עילה מספקת להתערב בקביעותיו האמורות של בית המשפט המחוזי, ובכך קמה למשיבה עילה לפיצויים.

לענין גובה הפיצוי סמך בית המשפט המחוזי את קביעותיו על עדותו של מר שרון, מנהלה של המשיבה, הן לענין גובה ההשקעות הדרושות שהיה על המשיבה להוציא לצורך פרוייקט הבניה וכן לענין הרווח הקבלני.

השופטת המלומדת דחתה את טענת המערערת כי היה על המשיבה להמציא ראיות חיצוניות לתמיכה בעדותו של מר שרון לענין גובה הנזק. לפנינו חזרה המערערת וטענה טענה זו; לא זו בלבד שהענין היה נתון לשקול דעתה של הערכאה הראשונה, אלא שמר שרון כמעט ולא נחקר בחקירה שכנגד לגבי הנתונים הקשורים בשיטת החישוב של ההוצאות ושל הרווח הקבלני הצפוי.

אמת נכון הדבר כי בנסיבות רגילות יכולה להישמע הטענה שהנתונים הקשורים בשעור הפיצוי טעונים גם חיזוק על ידי עדות חיצונית זולת עדותו של בעל הדין, אך כאמור, נוכח החקירה הנגדית הדלה לא מצאנו אפשרות להתערב בשקול דעתה של השופטת המלומדת גם בענין זה.

אנו דוחים איפוא את הערעור. המערערת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000.- ש"ח.

ניתן היום כג בשבט תשנ"ח (19.2.98).