עזבון המנוח ביטון ליחי ז"ל ואח' נ' חברת החשמל בע"מ

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.בערעור זה הסמיכונו הצדדים ליתן פסק-דין על-דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

פסק-הדין נשוא הערעור ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה (על-ידי כבוד השופט י' כהן) והוא עוסק בשאלת גובה הפיצוי המגיע למערערים מאת המשיבה, עקב מותו של ליהי ביטון כתוצאה ממכת חשמל, בהיותו בן שמונה שנים בלבד. בית המשפט העמיד את הפיצוי על סכום של 816,000 ש"ח. סכום זה כולל פיצוי בראשי הנזק של קיצור תוחלת חיים (400,000 ש"ח), אבדן השתכרות בשנים האבודות (511,000 ש"ח) והוצאות קבורה ומצבה (20,000 ש"ח), כאשר מהסך שהתקבל – 931,000 ש"ח - נוכה סכום של 115,000 ש"ח, המשקף חסכון בהוצאות מחייתו של הילד-המנוח במשך תקופה של כעשר שנים (עד גיל שמונה-עשרה).

2.לאחר שהובאו בפנינו טענות הצדדים באשר לראשי הנזק כולם, החלטנו להוסיף לסכום הפיצוי סך של 200,000 ש"ח נכון ליום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי וכולל שכר טרחה שם. ברצוננו להעיר בעניין אחד, והוא נוגע לניכוי הוצאות המחייה של הילד-המנוח מיום מותו ועד ליום שבו אמור היה לחגוג את יום-הולדתו השמונה-עשרה. נראה לנו כי בנסיבות העניין לא היה מקום לניכוי כזה. הבחירה לנכות הוצאות מחייה שנחסכו ב"תקופות אבודות" אשר בגינן לא משולם פיצוי לניזוק נראית בעיננו מוקשית. היא מכניסה למשוואה נתון בעייתי וספקולטיבי – חסכון כספי להורים בגין מות ילדם – שעלול, באחת, למחוק את הפיצוי כולו או חלק ניכר ממנו. ספק רב בעיננו אם ניתן לומר כי נזקו של המנוח – שהעיזבון בא בנעליו – בגין נזק לא ממוני או בגין אבדן השתכרות "בשנים האבודות" קטן בשל הוצאות-התמיכה שנחסכו מהוריו בתקופת הילדות (השוו שע"א 4431/05"המגן" - חברה לביטוח בע"מ נ' צרור, תק-על 2006(3) 2260 (2006)); כל זאת, ועוד טרם הבאנו בחשבון את טובות ההנאה שנגרעו מן ההורים באותה תקופה ואינן מקבלות ביטוי בפיצוי.

3.זאת ועוד, לכאורה, לפי ההיגיון שהנחה את הניכוי בתקופת הילדות, ניתן היה לטעון כי יש להוסיף ולנכות מן הפיצוי גם את הוצאות המחייה שנחסכו למנוח – שנהרג בעודו ילד רך-בשנים – או לקרוביו (העתידיים), בתקופת "הפנסיה האבודה". בנסיבות שבהן לא משולם פיצוי עבור הפסדים בתקופת הפנסיה, נתקשה להשלים עם ניכוי כזה. כך גם לגבי תקופת הילדות. נראה אפוא כי יש לתחום את ניכוי הוצאות המחייה – שהיה המנוח נושא בהן בתקופה שעבורה משולם לו פיצוי עבור אבדן השתכרות, הכל בהתאם לכללים שהותוו בפסיקת בית משפט זה (ראו בעיקר ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(2) 199 (2006)).

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים כולן ראינו, כאמור, לקבל את הערעור ולפסוק, על דרך הפשרה, כי לסכום הפיצוי שנפסק בבית המשפט המחוזי יתווסף סך של 200,000 ש"ח נכון ליום פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי (כולל שכר-טרחת עורך-הדין שם). אין צו להוצאות בערעור שלפנינו.

המשנה-לנשיאה

הנשיאה ד' ביניש:

אני מסכימה.

ה

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

ניתן היום, כ"ב בניסן התשס"ז (10.4.07).