סאלח חג' מוסא אגבריה ו-9 אחרים נ' סעיד פארוק פאיז ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

לאחר שעיינו בתיק ושמענו את באי כוח הצדדים, לא ראינו מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא. מלכתחילה לא מומש פסק דינו של השופט הס המנוח מיום 4.9.88, שעל פיו בטלה העברת הזכויות בקרקע מהחסוי המנוח על שם מערער 1 בשל העדר אישורו של בית משפט. ואולם, פסק דין זה חלוט, אף שלא מומש; לפיכך כל שנותר משפטית לכאורה היה נושא החזר כספי הרכישה של זכויות החסוי המנוח למערער 1 ולחליפיו, וזאת מבלי להידרש לטענת התישנות – אלא שאין זה חלק מהתיק שבפנינו. מכאן, ונוכח היותו של פסק דינו של השופט הס חלוט כאמור, ברי לא היה מנוס מביטול רישומן של הזכויות על שם המערערים, שנעשה שלא כדין; הזכויות בקרקע צריכות היו לחזור לעזבון המנוח. כך או אחרת, בין אם השופטים וסרקרוג ועמית בפסקי דינם מ-20.8.02 ו-15.4.04 (בהתאמה) צריכים היו להורות על רישום על שם העיזבון ובין אם על שם היורשים האינדיבידואליים כפי שעשו, לא יכול להיות חולק כי אין מקום להותרת הרישום על שם המערערים. מעבר לצורך נאמר, כי שאלה עלומה היא היש דרך שבה יוכלו המערערים לזכות בתמורה ששולמה על-ידי מערער 1 בשעתו בעבור הנכס (שהיתה, לפי פסק דינו של השופט הס המנוח, סך 2,750 ל"י ב-1970). השופטת וסרקרוג נדרשה לכך באמרה כי "אין זו טענת הגנה מפני פסק הדין שניתן (על-ידי השופט הס – א"ר), אלא, לכל היותר יכול שתהא עילה עצמאית, במישור של עשיית עושר ולא במשפט, אם אכן לא נוצר מחסום דיוני אחר, המאפשר (כנראה צריך להיות: המונע – א"ר) העלאת הטענה, במיוחד כאשר טענה זו לא הועלתה בעת הדיון בהליך בפני כבוד השופט הס, ולאור חלוף המועד". המשיבים נדרשו לכך בסיכומיהם בציינם לגבי התמורה "שאם בכלל, שולמה לידי מר פואז האפוטרופוס של החסוי ושאין למשיבים כאן כל קשר אליה". גם אם היושר והמוסר היו מצדיקים החזר, אין הדבר – כאמור - חלק מתיק זה ואין בידינו להביע דעה אם יש סיכוי להליך משפטי, מעבר לתרעומת. ואולם, גם בעניין התרעומת יש למערערים להלין לפחות חלקית על עצמם מלכתחילה (מערער 1), אלא שלא נעסוק במה שכוסה באבק הזמן.

התוצאה היא שאין בידינו להעתר לערעור. בנסיבות באנו לידי מסקנה כי אין מקום לעשיית צו להוצאות.

ניתן היום, א' בשבט תשס"ו (30.1.06).