גבאי אברהם נ' מדינת ישראל –רשות המיסים ואח'

פסק-דין

השופט ד' מינץ:

לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' עאסי) מיום 4.6.2021 בפש"ר 37407-08-20, בה נדחתה בקשת המערער למחיקה על הסף של בקשה למתן צו כינוס שהוגשה בעניינו מחמת היעדר סמכות עניינית ומקומית.

1.המערער טען כי דינו של הליך פשיטת הרגל בעניינו, אשר נפתח בחודש אוגוסט 2020 (עם הגשת הבקשה למתן צו כינוס נגדו) ולאחר כניסת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק) לתוקף – להימחק על הסף, בהיעדר סמכות עניינית ומקומית לבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיבים, מנגד, סברו כי הליך פשיטת הרגל שנפתח נגד המערער החל, הלכה למעשה, עם מתן התראת פשיטת הרגל נגדו טרם כניסתו של החוק לתוקף, כך שאין לחוק תחולה בעניינו. ביום 4.6.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבים, ומכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו שב המערער וטוען כי ככל שמשיבה 1 מבקשת לנקוט הליכי חדלות פירעון נגדו, עליה להגישם בהתאם לחוק.

2.דינו של הערעור סילוק על הסף.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, בקשת משיבה 1 למתן צו כינוס לנכסי המערער, אשר נפתחה בבית המשפט המחוזי בשנת 2020 (בגדר פש"ר 37407-08-20), היוותה למעשה המשך ישיר לבקשתה למתן התראת פשיטת רגל נגד המערער שהוגשה כבר בשנת 2018 (במסגרת פש"ר 68579-06-18). בנסיבות אלה, על הליך הכינוס חלות הוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) ולא הוראות החוק (ראו: סעיף 373(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק)). על הזיקה בין הליך ההתראה להליך הכינוס ניתן ללמוד, בין היתר, מהוראות סעיפים 5(6) ו-7(3) לפקודה (השוו: ע"א 6455/19 ירוחימוביץ נ' כונס הנכסים הרשמי (28.1.2020); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 92 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס)). לפיכך, אין יסוד לטענת המערער לפיה בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בבקשה למתן צו כינוס, שהוגשה בשנת 2020, מן הטעם שהיה על משיבה 1 להגישהּ לפי החוק. לא למותר לציין כי אין בהחלטת בית המשפט מיום 10.8.2020 בה נדחתה התנגדות המערער להתראת פשיטת הרגל ונקבע כי "בקשה למתן צו כינוס לנכסי החייב [המערער] תוגש תוך 14 יום במסגרת תיק חדש" כדי לשנות מהוראות הדין, מה גם שמדובר בהוראה טכנית-מנהלתית גרידא.

3.כמו כן, אין מקום להידרש לטענות המערער בקשר להעדר סמכות מקומית, שעה שעל פי הוראת סעיף 172(ב) לפקודה, "הליכי פשיטת רגל ייפתחו בבית המשפט שבמחוז מגורי החייב או מקום עסקו העיקרי או נכסיו", ומשאין חולק כי נכסיו של המערער מצויים בתחום השיפוט הנתון לסמכותו של בית המשפט המחוזי בירושלים.

4.מעבר לכך, כלל לא עומדת למערער זכות ערעור על ההחלטה מיום 4.6.2021, בה נדחתה בקשתו למחיקה על הסף של הבקשה למתן צו כינוס. זאת, שכן לא אחת נפסק כי החלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף מהווה "החלטה אחרת" שאופן ההשגה עליה הוא ברשות בלבד (ראו למשל, רע"א 6607/19 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' יעקובוב, פסקה 4 (12.2.2020); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 115 בה"ש 71 ו-119 (מהדורה שלישית, 2012)). פשיטא גם שההחלטה אינה מהווה "צו בפשיטת רגל" הנתון לערעור בזכות לפי סעיף 182(א) לפקודה (לוין וגרוניס, 40-38; להרחבה בכל הנוגע לאופן סיווּגן של החלטות לצורך דרכי ההשגה עליהן לאחר חקיקת החוק ראו: בש"א 7064/18 אביר נ' אגיב, פסקה 6 (19.11.2018); רע"א 7155/20 לפידות נ' ברכר, פסקה 7 (22.10.2020)).

5.כך או אחרת אפוא, דינו של הערעור סילוק על הסף – בין אם על דרך של דחייתו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ובין אם באמצעות מחיקתו לפי תקנה 147(ב)(2) לתקנות אלו.

משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז באלול התשפ"א (24.8.2021).