מחאמיד נשאת עלי נ' מחמוד מחאמיד ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המשיב 1 נהג ביום 19.4.03 במכונית השייכת לאביו – המשיב 2. תוך כדי נהיגתו ברכב, כשהמערער יושב על-ידו, אירעה תאונה בה נפגע המערער. במהלך הנסיעה לא היה השימוש ברכב מכוסה בביטוח.

המערער תבע את נזקיו בבית-משפט השלום בנצרת, אולם התביעה נמחקה עוד בטרם ניתן פסק-הדין. מאוחר יותר הוגשה תביעה לפיצויים מטעמו של המערער על נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה האמורה בבית-המשפט המחוזי בחיפה. התביעה הוגשה כנגד נהג הרכב, הוא המשיב 1, נגד בעל הרכב ומתיר השימוש בו, הוא המשיב 2, וכן כנגד המשיבה 3 – קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

המשיבים טענו בבית-המשפט המחוזי כי המערער אינו זכאי לפיצויים כיוון שהיה מצוי ברכב בידיעה שנוהגים בו ללא רשות. טענתם זו נתקבלה בבית-המשפט המחוזי. בית-המשפט קבע כי אכן המשיב 1 נטל את הרכב ללא רשות הבעלים, המשיב 2. עוד קבע בית-המשפט כי המערער ידע שנוהגים ברכב ללא רשות. גירסתו של המערער כאילו היה נוסע תמים שעלה לרכב עם עוד שניים מחבריו בסמוך לביתו, נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, לאחר ששמע עדויות בעניין. בית-המשפט מצא כי המערער נטל חלק בהעברת מצבר ממכונית אחרת למכונית שהייתה מעורבת בתאונה, וכי לאחר מכן הלך לביתו להחליף בגדים ונכנס אל המכונית בה נהג המשיב 1. למשיב 1, כך קבע בית-המשפט המחוזי, היה ברור שאסור לו לנהוג במכונית וכי איסור הנהיגה היה חד-משמעי וברור. אשר למערער, כך נקבע, הוא ידע כי השימוש במכונית אינו מבוטח וכי הבעלים הוציא מן המכונית את המצבר. הוא והמשיב 1 היו חברים קרובים, ואחת העדות במשפט העידה כי היה ידוע לו למערער כי אין ביטוח המכסה את השימוש ברכב וכי למשיב 1 אין רשות לנהוג בו.

המערער מעלה טענות כנגד קביעותיו של בית-המשפט המחוזי. הוא סבור כי העדויות עליהן סומך פסק-הדין אינן אמינות.

לא שוכנענו כי קמה עילה להתערב בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט מצא פרכות בעדותו של המערער ולא נתן בו אמון; לעומת זאת, מצא בית-המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לקביעות העובדתיות השוללות פיצויי למערער מטעמה של המשיבה 3.

היום טוען המערער, כי עשויה לקום לו תביעה לפי פקודת הנזיקין, אך עילה שכזו לא נכללה בתביעה שהגיש המערער בבית-המשפט המחוזי ואין אנו מביעים היום כל עמדה אם עומדת לו עילה כזו.

הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טירחתם של המשיבים בסכום כולל של 10,000 ש"ח, שיתחלק בצורה שווה בין המשיבים 1 ו-2 מצד אחד והמשיבה 3 מצד אחר.

המשנה-לנשיאה

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

השופט ח' מלצר:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

ניתן היום, כ"ב בסיוון התשס"ח (25.6.2008).