שרון כוכבי נ' עיריית רחובות

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

1.לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, ראינו לנכון לדחות את הערעור מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.לא ראינו כי יש מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, הממצאים שנקבעו בו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע. בנוסף, אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

3.בטיעונו לפנינו שם בעלה של המערערת (מר דן כוכבי, שביקש לייצגה בהסכמתה) את הדגש על הטענה לפיה הוראת סעיף 317 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) אינה מתירה לראש הרשות המקומית לפעול נגד חייב הארנונה בהליכים מקבילים ושונים (מכוח מקורות סמכות סטטוטוריים שונים), אלא שעליו לבחור בין נקיטה בהליכים לפי סעיפים 315-309 לפקודה "או במקום להמשיך בהם" לפתוח בהליכים לגביית ארנונה כחוב אזרחי.

בראש ובראשונה יצויין כי טענה זו לא הוצגה ככזו בהליך לפני בית המשפט המחוזי, בו "ביקשו הצדדים לתחום את גדרי המחלוקת ביניהם כך שפסק הדין יינתן ביחס לשאלה כדלקמן: האם, כטענת העירייה, השעבוד חל גם על חובות שקדמו למועד מתן צו הכינוס כנגד החייב או שמא, כטענת המבקשת, העירייה יכולה לפעול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל למימוש השעבוד אך ורק ביחס לחובות שהצטברו לאחר מתן צו הכינוס ולא קודם להם" (פסקה 5 לפסק הדין). פסק הדין נתן מענה משפטי נכון בהתייחס לשאלה זו.

ואולם, אף בהתעלם מכך, אנו סבורים כי לא נפל פגם בפעולת העירייה בעצם הגשת הבקשה לרישום השעבוד ובבקשה למימושו בעיתוי בהן הוגשו, ואף אם אכן נפל פגם בתביעת החוב שהגישה, הרי שפסק הדין נתן מענה נכון וראוי בנדון, בקבעו כי הסנקציה על פגם זה עשויה להתבטא בכך שהעירייה לא תהא זכאית להשתתף בחלוקת דיבידנד, כעולה מהוראת סעיף 90 לפקודת פשיטת הרגל (פיסקה 30 לפסק הדין).

4.הערעור נדחה איפוא. החלטת בית המשפט מיום 5.9.2016 בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין קמא מבוטלת בזאת.

5.המערערת תישא בהוצאות המשיבה בערכאה זו, על הצד הנמוך, בסך 3,000 ש"ח. סכום ההוצאות ישולם מתוך הערבון שהופקד על ידי המערערת.

6.לאחר שימוע פסק הדין ביקש מר כוכבי שנורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד שיגיש בקשה לקיום דיון נוסף.

הבקשה נדחית.

ניתן היום, ד' בכסלו התשע"ח (22.11.2017).