אברהם אליתים ואח' נ' מאיר דהקי ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' ברכה זיו), בו נדחתה תביעת המערערים למתן פסק דין הצהרתי.

המערערים, אברהם ושושנה אליתים (להלן: המערערים), והמשיבים 1 ו-2, מאיר ואילנה דהקי (להלן: בני הזוג דהקי), הם הבעלים הרשומים של חלקה 307 בגוש 10008 (להלן: החלקה). המערערת 2 היא אחותה של המשיבה 2. על החלקה בנו המערערים ובני הזוג דהקי שתי יחידות מגורים. בין המערערים לבין בני הזוג דהקי נכרת הסכם שיתוף לגבי החלקה (להלן: הסכם השיתוף). ביום 16.04.2008 חתמו בני הזוג דהקי על הסכם עם המשיבים 3 ו-4 (להלן: המשיבים), לפיו מכרו דהקי למשיבים את זכויותיהם בחלקה, שכללו חזקה באחת מיחידות המגורים. בעקבות עסקת המכר רשמו המשיבים את הסכם השיתוף במרשם המקרקעין (בדרך של הערת אזהרה) וכן רשמו תשריט של החלקה.

2.המערערים הגישו תובענה על דרך של המרצת פתיחה ובה ביקשו כי ההסכם שנכרת בין בני הזוג דהקי לבין המשיבים יוצהר כבטל. כן ביקשו המערערים להורות על ביטול הרישום של תשריט החלקה ושל הסכם השיתוף. המערערים ביססו את תובענתם על שתי טענות עיקריות. האחת, כי הם זכאים לקבל זכות קדימה לרכישת זכויותיהם של בני הזוג דהקי בחלקה; והשנייה, כי רישום הסכם השיתוף והתשריט נעשה על דעת המשיבים בלבד.

3.בית המשפט המחוזי דחה את התובענה וקבע כי המערערים לא הוכיחו שקיימת להם זכות קדימה. הסכם השיתוף לא כלל זכות כזו, ולמעשה אף הורה במפורש כי כל צד רשאי לממש את זכויותיו ללא צורך בהסכמת הצד השני. גם טענותיהם לזכות קדימה שניתנה להם בעל-פה או מכוח חובת תום הלב נדחו. לא רק שקיומה של זכות קדימה לא הוכח, כך נקבע, אלא שממילא מדובר בזכות הטעונה רישום – וכזה לא נעשה. עוד נפסק כי רישום ההסכם נעשה בידיעת בני הזוג דהקי ובהסכמתם, לאחר שחתמו על הבקשה לרישום הסכם שיתוף.

4.המערערים שבים וטוענים כי לא היה מקום לרשום את הסכם השיתוף, כיוון שהוא אינו חלק מהסכם המכר וכיוון שלטענתם הם ובני הזוג דהקי לא הסכימו לרישום. עוד טוענים המערערים כי הסכם השיתוף והתשריט אינם תואמים את המצב בשטח. המערערים חוזרים גם על טענתם הנוספת, לפיה הסכם השיתוף מקנה להם זכות קדימה. לבסוף, המערערים סבורים כי גם ללא ההסכם קיימת להם זכות קדימה, שניתנה בעל-פה וכי היה על המשיבים לפנות אליהם ולברר את זכויותיהם לפני ביצוע עסקת המכר.

המשיבים מסתמכים על פסיקת בית המשפט קמא ועומדים על כך שאין למערערים זכות קדימה, וכי בכל מקרה לא ניתן, מכוח הסכם בין המערערים לבין בני הזוג דהקי לבטל הסכם מכר שנכרת ונרשם כדין, בתום לב ובתמורה, ואשר הושלם ברישום ובמסירת החזקה. המשיבים מוסיפים כי אף אם בעבר לא היו הצדדים להסכם השיתוף מעוניינים ברישומו הרי שבני הזוג דהקי הסכימו לרישום הערת אזהרה אודותיו בקשר עם עסקת המכר, ובהסכמה זו לא נפל פגם.

5.דין הערעור להדחות. טענותיהם של המערערים נוגעות לממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא, ובאלה לא מצאנו כל יסוד להתערב במסגרת הליך של ערעור. ממצאיו של בית-המשפט המחוזי מעוגנים כראוי בחומר הראיות כפי שבא לפניו. הסכם המכר בין המשיבים 2-1 לבין המשיבים 4-3 נכרת כדין והוא הושלם במסירת החזקה וברישום הזכויות בשמם של המשיבים 4-3. הסכם השיתוף ממילא יש לו תוקף ביחסים בין המערערים לבין המשיבים 2-1 ואלה האחרונים, בזמן אמת, הסכימו לרישום הערת אזהרה אודותיו, כאשר נכרת הסכם המכר בינם לבין המשיבים 4-3.

המערערים מבקשים לפרש את הוראת סעיף 7(א) להסכם השיתוף כאילו זו מקנה להם זכות קדימה, ואולם פרשנות כזו אינה מתיישבת עם לשונו המפורשת של הסעיף לפיה "כל צד יהיה זכאי לעשות בחלקו בנכס כל פעולה או עסקה מבלי לקבל את הסכמת הצד האחר". גם מסייפת הסעיף, לפיה על צד המוכר את חלקו להחתים את הקונה על הסכם השיתוף ולוודא כי הקונה מקבל על עצמו את ההתחייבויות שבהסכם – לא ניתן להסיק את קיומה של זכות קדימה.

אשר-על-כן, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים 4-3 בסכום של 15,000 ש"ח.

המשנה-לנשיאה

השופטת ע' ארבל:

אני מסכימה.

ש ופטת

השופט נ' הנדל:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

ניתן היום, ט"ז בטבת התשע"א (23.12.2010).