אחמד שוכרי נ' שרות בתי הסוהר ואח'

פסק-דין

בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ח' סלוטקי) שלא לפסול עצמו מדיון בעניינו של המערער.

1.המערער הוא אסיר בטחוני המרצה מאסר עולם. במהלך מאסרו עבר האסיר עבירות אלימות שונות. ביום 2.10.00 הודה בכך שתקף בדוקרן רופא וחובש במרפאת בית הכלא. הוא הורשע, לפי הודאתו בחבלה בכוונה מחמירה (עבירה בניגוד לסעיף 329 (1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-) ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 380 לחוק הנ"ל). לאחר הרשעה זו הגיש המשיב בקשה להארכת תקופת ההפרדה של המערער - לפי סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב1971-. במעמד הדיון ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מדיון בעניינו. את בקשתו זו נימק בדברים הבאים:

"בגלל שאני ערבי בית המשפט נגדי. יש 3 עתירות שהגשתי ונדחו."

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו, כי: "העובדה שעתירות שהעותר הגיש נדחו על ידי, אינה עילה לפסילתי מלדון בבקשה". לאחר מכן דן בבקשת המשיב ונעתר לה (לאחר שהמערער סירב לטעון את טענותיו לגביה).

2.המערער מערער על דחיית בקשת הפסלות. לטענתו, דחה בית המשפט למעלה משבע עתירות אסיר שהגיש בעבר, נהג שלא כשורה בעת שאיפשר לשוטר שנכח באולם להעיד וככלל נוקט בגישה המצדדת באופן עקבי במשיב. המערער אינו מפרט מהן העתירות שנדחו ואינו ממציא גם פרטים של ממש באשר להחלטה הדיונית אליה הוא מתייחס.

3.דין הערעור להידחות. ראשית - ההליך נשוא בקשת הפסלות הסתיים וממילא אין עוד הליך שבו מתבקשת פסילה. שנית, ולגופו של עניין - המערער לא הצביע על עילת פסלות כלשהי. העובדה שבית המשפט קיבל בעבר החלטות שלא השביעו את רצון המערער אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות. לשם הוכחת עילת פסלות אין די בתחושתו הסובייקטיבית של בעל דין. על מבקש הפסלות להראות כי קיימת אפשרות ממשית אובייקטיבית לקיומו של משוא פנים כנגדו (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 247, 250). המערער לא הוכיח זאת (כאמור - למעט איזכור מספר העתירות שנדחו, ולענין זה נקב המערער במספר שונה בבית המשפט המחוזי ובפני ולא הביא כל פרטים המבססים, ולו לשיטתו, כי קיים משוא פנים כנגדו).

הערעור נדחה איפוא.

ניתן היום, ח' בכסלו התשס"א (5.12.2000).