בנק לאומי לישראל בע"מ נ' משה כץ ואח'

פסק-דין

המערער, בנק לאומי לישראל בע"מ מלין על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שבמסגרתה התקבלה התנגדות המשיבים להתראת פשיטת-רגל שהוצאה לבקשת המערער.

בית-המשפט המחוזי מצא כי המערער לא דק פורתא בסכום החוב המגיע לו מאת המשיבים, לא עדכן את חשבונות ההוצאה-לפועל לאחר שנפרעו חלק מן הסכומים שנתבעו מן המשיבים, לא הפריד כראוי בין חובם של המשיבים לחוב החברה שהם קשורים בה והתעלם מן העובדה כי עמדה לרשותו משכנתא על נכס אישי של המשיבים וכי משכנתא זו נועדה, קודם כל, לפירעון חובם האישי של המשיבים, להבדיל מחוב החברה שהוא עצמו שנוי במחלוקת משפטית.

המערער טוען כי לא היה מקום לפרש את לשון המשכנתא ואת נסיבות עריכתה בדרך שאומצה על-ידי בית-המשפט המחוזי, וכי לא היה מקום לדחות את ההתראה בשל שסכומי החוב לא עודכנו. עוד טוען המערער שבית-המשפט לא קיים דיון כנדרש בהתנגדות להתראה, ובכך קופחה זכותו של המערער לחקור את המשיבים ולהתייחס לטענות שהם העלו.

לא מצאנו מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית-המשפט בכל הנוגע לקבלת ההתנגדות להתראה לפשיטת-רגל. נראה לנו, כי בשקלול ראוי של הנסיבות רשאי היה בית-המשפט, וצריך היה, להגיע לתוצאה אליה הגיע. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אינו מונע גם מן המערער לשוב ולנקוט בהליכי פשיטת-רגל אם יהיה מקום לכך.

אשר לממצא הנוגע לסדר קדימויות של פירעון החובות במסגרת מימוש המשכנתא, נראה לנו כי החלטת בית-המשפט בעניין זה אינה עומדת לבדה ביסוד התוצאה, ומבחינה זו ניתן לראות בה התייחסות בדרך אגב לשאלה המסוימת הזו. מכל מקום, קביעת סדר העדיפויות לא תהווה מעשה בית-דין כנגד המערער אם יהיה צורך להכריע בה במסגרת הליכים נוספים. בכך אין אנו אומרים כי בית-המשפט המחוזי הגיע למסקנה שאינה נכונה בשאלת סדר הקדימויות של פירעון החובות.

בנתון להערה זו, נדחה הערעור.

המערער ישא בהוצאות המשיבים היום בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

ניתן היום, ט"ו באב תשס"ד (2.8.04).