אפרים טרוג'מן נ' בזק חברה לתקשורת בע"מ

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.8.11 (כב' סגן הנשיא יגאל גריל).

1.המערער הגיש תביעה מכוח עוולת הרשלנות ועוולה של הפרת חובה חקוקה נגד המשיבה בגין נזקים שנגרמו לו בתקופה שהועסק במשיבה כראש צוות השחלת כבלים. בתביעת המערער שהוגשה לבית המשפט המחוזי נטען כי בשל עומס עבודה חריג במיוחד לקה המערער ביום האירוע באוטם שריר הלב שגרם לו לאובדן כושר עבודה ולנזקים אחרים. לטענת המערער, הנזקים נגרמו בעוולת המשיבה, אשר הטילה על המערער ביום האירוע עומס עבודה חריג ובלתי סביר, וזאת, כך לטענתו, מבלי לספק את האמצעים הדרושים לו כדי לעמוד בעומס.

2.לאחר הליך ארוך שכלל שמיעת עדים שנכחו בזמן אמת יחד עם המערער במקום ההתרחשות ולאחר בחינת חווֹת דעת של מומחים, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערער בקבעו כי לאור חומר הראיות לא עלה בידי המערער להוכיח את גרסתו באשר להתרחשות ביום האירוע. נקבע כי טענות המערער בנוגע לעומס עבודה חריג כגורם הנזק העיקרי אינן עולות בקנה אחד עם הטענות שטען בהליך בפני המוסד לביטוח לאומי; כי המשימה שהוטלה על המערער ביום האירוע הייתה, כעולה מהעדויות, משימה שגרתית אשר לא חרגה מבחינת העומס הגלום בה מסוג המשימות אותן היה מבצע המערער במסגרת תפקידו; כי אף המומחים שקבעו ממצאים התומכים בטענות המערער יצאו מנקודת הנחה שגויה שגרסתו העובדתית של המערער נכונה; וכי המערער לא הצליח להוכיח את התקיימות העילה של הפרת חובה חקוקה מצד המשיבה. עוד קבע בית המשפט כי המערער מנוע מלשנות בהליך בפני ערכאה שיפוטית את הגרסה שהועלתה על-ידו בהליך בפני המוסד לביטוח לאומי.

3.בערעורו לבית משפט זה חוזר המערער על גרסתו כפי שנטענה בבית המשפט המחוזי וטוען שוב לרשלנות המשיבה ולהפרת חובה חקוקה מצדה. בהקשר זה מלין המערער על כך שנקבע כי הוא מנוע מלהעלות גרסה שונה מזו שהועלתה בפני המוסד לביטוח לאומי, וזאת בטענה שגרסתו בפני בית המשפט עולה בקנה אחד ואף משלימה את גרסתו בפני המוסד לביטוח לאומי. עוד מעלה המערער טענות בנוגע לשיעורי הנזק הקרדיולוגי והכללי שקבע בית המשפט המחוזי למקרה שקביעת בית המשפט בנוגע להיעדר חבוּת המשיבה כלפי המערער תיהפך על-ידי ערכאת ערעור.

4.המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות בהיותו נסוב על ממצאי עובדה ומהימנות, אשר אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בהם.

5.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים – בכתב ובעל-פה, הגענו לכלל מסקנה כי קביעת בית המשפט קמא בדבר אי הוכחת גרסת המערער בדין יסודה. בהקשר זה רואים אנו לאמץ את הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, כמו גם את המסקנות המשפטיות שהוסקו מהממצאים, אשר גם בהן לא מצאנו כל טעות המצדיקה את התערבותנו. משקבענו כי המערער לא הוכיח את גרסתו, אין לנו צורך להידרש להכרעות בית המשפט קמא בנוגע להשתק שחל על המערער ולשיעורי הנזק.

אשר על כן, ועל יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אנו דוחים את הערעור.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז בתמוז תשע"ג (25.6.13).