אלי אוזן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ

פסק-דין

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה (מפי כבוד הרשם א' שילה) בקשת רשות להתגונן שהגיש המערער. משנדחתה הבקשה ניתן פסק דין שחייב את המערער לשלם לבנק-המשיב (להלן – הבנק) כ-2.5 מיליון ש"ח. על כך הערעור שבפנינו.

2.המערער היה בעל השליטה בחברת נוגה אלקטרמכניקה בע"מ (להלן – נוגה) ושימש בה כדירקטור וכמנכ"ל. הוא חתם על ערבות לטובת הבנק על סכום של 2.5 מיליון ש"ח. התובענה שהגיש הבנק סמכה על הערבות האמורה. בתצהיר שתמך בבקשת הרשות להתגונן הועלו טענות שונות. בין היתר נטען כי כחודשיים לאחר חתימת הערבות מכר המערער את מניותיו בחברה וכי מכירת המניות נעשתה בתיאום עם הבנק. עוד נטען כי הבנק הסכים אותה עת לשחרר את המערער מערבותו. המערער אף טען כי אחד מפקידי הבנק אישר לו לאחר כחודש מעת המכירה כי הבנק פטר אותו מן הערבות. בחקירה הנגדית על תצהירו לא חזר בו המערער מדבריו אלא הוסיף כי דברי הפקיד בעניין השחרור מן הערבות נאמרו בנוכחותם של ששה אנשים, תוך שהוא ציין את שמותיהם.

3.כבוד הרשם קבע בהחלטתו כי הטענה בעניין השחרור מן הערבות נחזית להיות טענה בעלמא, כי היא נוגדת את האמור בכתב הערבות וכי אינה מתיישבת עם הגיון הדברים. נראה לנו כי שגה כבוד הרשם.

כידוע, שיקולי מהימנות אינם אמורים להילקח בחשבון בעת הכרעה בבקשת רשות להתגונן. כמו כן יש ליתן רשות אם מועלית בתצהיר טענה בעל פה נגד מסמך. על סמך כללים אלה צריך היה ליתן רשות להתגונן. זאת, שכן הטענה בעניין הפטור לא נסתרה בדרך כלשהי ואין לומר לגביה, לעת הזו, כי היא טענת בדים. לא נמצא לנו שהיה מקום ליתן רשות להתגונן לגבי הטענות האחרות שבתצהיר. כלומר, המערער יקבל רשות להתגונן אך ורק לגבי הטענה בעניין הפטור או השחרור מערבותו.

4.הערעור מתקבל איפוא, פסק הדין וההחלטה שלא ליתן רשות להתגונן מבוטלים, זו האחרונה באופן חלקי, כאמור לעיל. ניתנת רשות להתגונן והתצהיר ישמש כתב הגנה רק בנוגע לטענה הנזכרת. הבנק יישא בשכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסך 30,000 ש"ח.

ניתן היום, ג' בסיון התשס"ו (30.5.06).