עמית גורמן נ' גדעון אנגל

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.המערער והמשיב הם בעלי שתי הדירות היחידות בבית משותף בקרית מוצקין (להלן: הבית). בין השניים ניטשת מחלוקת על רקע רצון המערער להרחיב את דירתו בחצר האחורית של הבית (להלן: תוספת הבנייה), והתנגדות המשיב לבנייה. בין השניים התנהלו הליכים משפטיים שונים שאין זה המקום לפרטם. באחרון ההליכים האמורים נתן בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) פסק דין ביום 25.10.2018, שדחה ערעור על החלטת המפקח על רישום מקרקעין ליתן צו מניעה שיאסור על המערער לבצע עבודות בנייה מכוח היתר בנייה שקיבל ביום 14.3.16. כפי שיובהר להלן הכרעה זו אינה עומדת לביקורת בגדר ההליך שלפנינו.

2.המערער הגיש נגד המשיב תביעה נזיקית בעוולת התרמית. סכום התביעה הועמד על סך 878,889 ש"ח (כן הוגשה "בקשה לפיצול סעדים" בטענה שטרם התגבש מלוא הנזק). נטען כי בהליך נוסף שהתנהל בין הצדדים (להלן: ההליך הקודם) הטעו המשיב ובא כוחו את בית המשפט ובכך השיגו בתרמית פסק דין לטובתם. ביום 21.8.2016 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' אטיאס) לדחות את התביעה על הסף. נקבע כי לפי סכום התביעה היא מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. בית המשפט לא מצא להעביר את התביעה לדיון לפני בית המשפט המוסמך מכיוון שלא שולמה אגרה ביחס לסעד הכספי המבוקש, ומשקבע כי התביעה אינה מגלה עילה. בהקשר אחרון זה צוין כי במקרה דנא לא הוכחו יסודות עוולת התרמית: המצג הכוזב הנטען לא היה מכוון להטעיית המערער אלא, לכאורה, להטעיית בית המשפט. נוסף על כך צוין כי לפני הגשת התביעה הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין בהליך הקודם, בטענה שניתן בתרמית, וזו נדחתה. לפיכך צוין כי יש יסוד לטענת המשיב שדין התביעה להידחות גם מחמת מעשה בית דין.

3.מכאן הערעור. המערער טען בדיון לפנינו כי לא הגיש תביעה כספית, אלא אך פירט אומדן חלקי של הנזק שנגרם לו לטענתו. בנוסף, הוא שב על טענותיו נגד התנהלותם של המשיב ובא כוחו בהליך הקודם, ועל טענות הנוגעות למחלוקת בין הצדדים שנסבה על סוגיית תוספת הבנייה.

4.המשיב עותר לדחיית הערעור. ראשית, המשיב סבור כי הערעור אינו עומד בתנאי תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שלפיה "כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים". שנית, נטען כי התביעה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי היא תביעה נזיקית-כספית בסכום 878,889 ש"ח, שאין לבית המשפט המחוזי סמכות עניינית לדון בה. שלישית המשיב טוען כי טענת התרמית נדחתה לגופה בהחלטת בית המשפט שדן בהליך הקודם. רביעית, המשיב דוחה את הטענות לכך שנפל דופי בהתנהלותו או בהתנהלות בא כוחו. חמישית, המשיב טוען כי המערער מטריד אותו בהליכים שונים, בהגישו בקשות ותביעות סרק מרובות. נוכח כל האמור עותר המשיב לדחיית הערעור ולחיוב המערער בשכר טרחה ובהוצאות מיוחדות לדוגמה.

5.לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב ושמיעת טיעון על פה, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. המערער – שאינו מיוצג – מתייחס להחלטות השונות שניתנו בקשר לסכסוך בינו לבין המשיב בשאלת תוספת הבנייה כמקשה אחת. אולם, לפתחנו הובאה שאלה מצומצמת בלבד: האם לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות לדון בתביעת המערער? בכתב התביעה ביקש המערער מבית המשפט המחוזי "לזמן את המשיב לדין ולחייבו לשלם למבקש את הסך הנתבע במסגרת תובענה זו, בצירוף ריבית והפרשים כדין". בהמשך התביעה צוין כי סכום הנזק הוא לכל הפחות 887,898 ש"ח. לפיכך, המערער הגיש תביעה כספית בסכום שאינו עולה על הסכום האמור בסעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בתביעה משום שלפי סעיף 40(1) לחוק מוסמך הוא לדון בעניין אזרחי שאיננו בסמכותו של בית משפט השלום. משכך, בדין נדחתה התביעה על הסף. ויובהר, איננו נוקטים עמדה במכלול היבטי הסכסוך בין הצדדים, אלא אך בשאלה שהובאה לפתחנו.

דין הערעור להידחות אפוא. לפנים משורת הדין, ובשים לב לכך שהמערער אינו מיוצג, אנו מחייבים אותו בהוצאות המשיב על הצד הנמוך, בסך 2,500 ש"ח.

ניתן היום, כ"ח בשבט התשע"ט (3.2.2019).