שאהר עלי אבו זאיד נ' רשות מקרקעי ישראל

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.העתירה שבפנינו נסבה על פינוי והריסה של נכס שבו מתגורר העותר. הנסיבות האישיות של העותר ומשפחתו כפי שנפרסו בעתירה הן מורכבות ואף מעוררות דאגה במישור האישי. עם זאת, וחרף ההבנה למצבו של העותר, אין זה הליך שבו אפשר להעניק לו סעד. כפי שצוין בעתירה עצמה, לפני מספר שנים ניתן פסק דין בבית משפט השלום המורה על פינוי העותר מהנכס, פסק דין שהפך לחלוט זה מכבר. מובן שהגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה הדרך המתאימה להשיג עליו (ראו והשוו: בג"ץ 10551/05 סרחאן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פסקה 4 (4.12.2005)).

2.ככל שיש לעותר טענות שהוא מבקש להביא בפני רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות) בהיבט האישי, אפשר היה לנסות ולעשות כן באמצעות פנייה ישירה לגורמים המוסמכים ברשות עצמה, ומכל מקום להדגיש ממד זה של הפנייה בפני עורכת הדין המטפלת עבור הרשות בהיבטי האכיפה של פסק הדין (והכול כמובן מבלי לנקוט כל עמדה בעניין).

3.בשולי הדברים יצוין כי לכאורה בא-כוחו של העותר פנה לעורכת הדין רק פעם אחת ויחידה, ביום 30.8.2018, כאשר התשובה למכתב זה נשלחה כבר ביום 2.9.2018. בהתחשב בכך שמדובר במכתב פנייה מיום חמישי ובתשובה שנשלחה כבר ביום ראשון שלאחר מכן, יש להניח שבחינת הנושא מן ההיבט האישי ברשות מקרקעי ישראל לא מוצתה, וזאת בלשון המעטה. בעניין מסוג זה ניתן היה לצפות כי פניות מסודרות בכתב בבקשה לסייע לעותר לא יתמצו במכתב הבודד שנזכר לעיל, שנענה כאמור בשלילה כבר לפני כחמישה חודשים.

4.לפני סיום יוזכר כי גורמי הרווחה עשויים לשמש כתובת נוספת לטענות ובקשות בעניין הטיפול במשפחה בפן הסוציאלי ובנוגע להבטחת קורת גג לנמנים עמה.

5.סוף דבר: בית משפט זה אינו הערכאה המתאימה לדיון בטענות שהועלו בעתירה. באי-כוחו של העותר ייטיבו לעשות אם ימקדו את מאמציהם באפיקים אחרים, וכל זאת מבלי לנקוט עמדה לגוף הטענות או לקבוע דבר ביחס לשאלה אם עומדות בפני העותר אפשרויות בערכאות הדיוניות. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח בשבט התשע"ט (3.2.2019).