דינה גלזר נ' עו"ד ע. מקליס, כונס נכסים ואח'

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת צ' ברון), אשר הסדיר סכסוך שכנים בדבר הקצאת מקומות חניה, בבית משותף שהוא קומפלקס של שלשה בנייני מגורים (להלן: הנכס). לשם רישום הנכס כבית משותף מונה כונס נכסים(להלן: הכונס). הכונס, לא הצליח להצמיד ברישום את החניות לכל הדיירים בשל התנגדות מקצתם, ופנה לבית המשפט המחוזי בנושא הנידון, שלש פעמים. פעמיים בהמרצות פתיחה למתן פסק דין הצהרתי ופעם בבקשה לקבלת הוראות.

2.פסק הדין ראשון ניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר ד. פלפל ביום ה 31.1.99 (להלן: פסק הדין הראשון). בפסק הדין נקבע פעמיים (בעמוד 8 ו-15) כי המערערת תקבל חניה לא מקורה ולגבי וינר נקבע דבר והיפוכו, פעם (בעמוד 9) חניה מקורה ופעם (בעמוד 15) חניה בלתי מקורה. אי לכך פנה כונס הנכסים פעם נוספת למתן הוראות. בית המשפט (השופטת פלפל) קבע ביום ה- 2.9.99 כי וינר יקבלו חניה כאמור בעמוד 8 לפסק הדין ולא כאמור בעמוד 15, מכאן שוינר זכאים לחניה בלתי מקורה. על פסק-הדין הראשון לא הוגש ערעור על ידי מי מהצדדים.

3.בכך לא תם העניין. הכונס פנה לבית המשפט המחוזי פעם נוספת בהמרצת פתיחה בשל קשיים נוספים שהיו לו בהסדרת החניות. הפעם דנה בעניין כבוד השופטת צ' ברון שנתנה פסק דין ביום 25.7.01 (להלן: פסק הדין השני). השופטת ברון ראתה בפסק הדין הראשון מעשה בית דין ביחס לכל מי שהיה צד להליך הראשון והמערערת נמנית על אלה. השופטת אימצה בכל הקשור לצדדים לסכסוך את החלק האופרטיבי המצוי בעמוד 15 שבפסק דינה של השופטת פלפל, מבלי לתת דעתה לכך שחל שינוי בפסק הדין בהחלטה מיום ה- 2.9.99.

4.יש לציין כי בחוזה הרכישה של גברת גלזר הובטחה לה חניה, אם כי ללא ציון מיקומה וקירויה. כמו כן עולה מסיכומי הצדדים, כי כיום – ככל הנראה - הן המערערת והן וינר מחזיקים בפועל בחניות מקורות. טרונייתה של המערערת היא כי החניה שהוצמדה לה מצויה בריחוק מביתה באחד הבניינים האחרים של הפרויקט. לטענתה, מגיעה לה חניה מקורה בבנין בו היא מתגוררת, משום שהיא בעלת זכות הבחירה הראשונה לאחר הבעלים.

5.בשולי הדברים ברצוני להעיר כי סכסוך בעניין הצמדת חניות בבית משותף הוא בדרך כלל מעניינו של המפקח על בתים משותפים. הצדדים היו מיטיבים עשות אילו הגיעו להסדר ביניהם ללא התדיינות משפטית והיו חוסכים טרחה רבה והוצאות מיותרות בריבוי התדיינויות.

6.לאור האמור אנו מוצאים כי ראוי שהעניין יחזור לבית המשפט המחוזי על-מנת שיסדיר את נושא החניות שבמחלוקת. בית המשפט המחוזי יזמין את הצדדים ויתיר הבאת ראיות לצורך בירור העניין, במידה וימצא לנכון לעשות זאת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות ערכאה זו.

ש ופטת

השופט י' אנגלרד:

אני מסכים.

ש ופט

השופטת א' פרוקצ'יה:

אני מסכימה.

ש ופטת

הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.

ניתן היום, ל' בשבט תשס"ג (2.2.03).