בצלאל צ'רלס טרלוב ואח' נ' מרדכי לודמיר ואח'

פסק-דין

1.הערעור שבפנינו נסב על החלטת הדירקטוריון והאסיפה הכללית של המשיבה 4 לשלם הסך של 450,000 ₪ למשיב 5 עבור עמלו משך שנים רבות בנוגע לקרקע של החברה שהופקעה, וסכום של 85,000 ₪ למשיב 3 כשכר עבור עמלו (השניים הם בעלי מניות בחברה).

2.בית משפט קמא קבע כי ההחלטות נתקבלו כדין וכי השניים היו זכאים לקבל שכר בגיל עמלם.

[במאמר מוסגר: לאור שיעור החזקות המערערים בחברה, הנפקות האופרטיבית של הערעור מתבטאת בסכום של כ-120,000 ₪].

על כך כאמור נסב הערעור שבפנינו.

3.איננו מוצאים עילה להתערב בפסק הדין המושתת על קביעות עובדתיות מובהקות (וראו, לדוגמה, האמור בעמ' 15 לפסק הדין, ולפיו עדותו של המשיב 5 היתה אמינה על בית המשפט, ומהעדות עולה כי המערער 1 אף אמר לו כי מגיע לו תשלום עבור פעילותו).

4.אשר על כן, אנו מאמצים פסק דינו של בית משפט קמא מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5.הערעור נדחה.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 35,000 ₪.

ניתן היום, כ' בחשון התשע"ט (29.10.2018), בנוכחות

הצדדים.