שרה היימן נדב נ' נתן ון זוהרן ואח'

פסק-דין

1.הצדדים חתמו על הסכם מכר מקרקעין שנערך בצורה של "פתק" בשפה האנגלית השגורה על פיה של המערערת. האחרונה ביקשה להיחלץ מעולו של ההסכם וטענה לבטלותו מטעמים של חוסר גמירות דעת ועושק.

2.בית משפט קמא מצא כי מדובר בהסכם מחייב הכולל את כל הפרטים הצריכים כדי לענות על דרישת המסוימות, ואף מעבר לכך, וכי הצדדים גמרו בדעתם לבצע את העסקה.

כן נדחתה טענת העושק, בין היתר לאחר שבית המשפט אף מצא כי למערערת הוצע בשעתו מחיר הנמוך בהרבה מזה שעליו הסכימו הצדדים.

3.על כך נסב הערעור שבפנינו, בו חזרה המערערת על טענתה לחוסר גמירות דעת ולעושק ובהקשר זה הצביעה על שומת מס שבח שהוצאה לה בגין העיסקה.

4.לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, איננו רואים להתערב בממצאים ובמסקנות של בית משפט קמא, כי לפנינו עסקה של מוכר מרצון לקונה מרצון, תוך גמירות דעת, וכי לא הוכחה טענת העושק.

אשר על כן, אנו מאמצים את פסק דינו של בית המשפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5.רשמנו לפנינו, ואנו נותנים תוקף של פסק דין, להסכמת המשיב לשלם למערערת סכום נוסף של 50,000 ₪, ולו כמחווה של רצון טוב.

6.סוף דבר, שהערעור נדחה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.