FORTINET INC ואח' נ' אבנט תקשורת בע"מ

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. המחלוקת שבתיק זה, בערעור ובערעור שכנגד, עניינה פרשנותו ויישומו של הסכם הפצה של מוצר טכנולוגי; המערערת 1 (המערערת, שהיא גם המשיבה שכנגד) מסרה למשיבה (שהיא גם המערערת שכנגד) זכות הפצה של מוצר שלה. לימים, כעבור זמן לא רב, כמחצית השנה, נתנה המערערת זכות הפצה גם לגורם אחר, וכתום תקופה נוספת של שנה, בהודעה מוקדמת של שלושה חודשים, ביטלה המערערת את הסכם ההפצה עם המשיבה. המשיבה תבעה את המערערת בבית המשפט קמא בסכומים גדולים – (התביעה הועמדה לצרכי אגרה על 2.5 מליון ₪) הן לגבי אורכה של תקופת ההודעה המוקדמת והן לגבי נזקי רווחים, אבדן השקעות גזל סודות מסחריים, שימוש במידע והעברת לקוחות למפיצה אחרת. התביעה נדחתה ברובה בבית המשפט קמא; הפריט היחיד שאושר היה תוספת 9 חודשים של הודעה מוקדמת, ונפסקו לחובת המערערת 124,740 ₪ ו-20,000 ₪ הוצאות.

ב. מכאן הערעור, שעניינו אורכה של תקופת ההודעה המוקדמת, טענה נגד פסיקת ההוצאות ונגד אי פסיקת הוצאות למערער 2, נציג המערערת, אשר התביעה נגדו נדחתה. הערעור שכנגד מבקש לפתוח את ראשי התביעה שדחה בית המשפט קמא.

ג. גם בפנינו חזר בא כוח המערערת על טענותיו, ופירט – כפי שגם פורט בסיכומים – כי המשיבה לא השקיעה בהפצת מוצרה של המערערת, בהכשרת עובדים, בכנסים וכדומה, וכל שעשתה בתקופת ההודעה המוקדמת היה להיפטר ממלאי; נטען גם כי פרשנות ההסכם אינה תומכת בהודעה מוקדמת של שנה תמימה.

ד. בא כוח המשיבה טען מנגד, כי שולחתו החדירה מוצר בלתי מוכר לשוק הישראלי, וכי העברת ההפצה למפיץ אחר על-ידי המערערת לא נבעה מסיבות שנטענו אלא מרצון לתגמל מקורב.

ה. ביום הדיון, לאחר שמיעת טענות, הצענו לצדדים לחזור בהם הדדית מן הערעורים. המשיבה (המערערת שכנגד) הסכימה. המערערת הודיעה לאחר יום כי היא מבקשת הכרעתנו, וזו ניתנת כאן. נציין, כפי שגם אמרנו באולם, כי לטעמנו לא היה מקום לשני הערעורים, ונוח להם שלא הוגשו משהוגשו; קיומה של זכות ערעור שבדין אינו מחייב שימוש בה, ויש מקום לשיקול דעת ראוי עד כמה להמשיך בהתדיינות.

ו. לאחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בפסק הדין קמא, מטעמיו. יכולנו להסתפק בהכרעה לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ד-1984, אך נוסיף דברים קצרים. נציין במישור הדיוני, כדי להפיס דעת המשיבה, כי משעמדה המערערת על ערעורה, ראינו את הערעור שכנגד עומד על מכונו חרף הסכמת המשיבה לחזור בה כאמור, אך לא ראינו להיעתר גם לו.

ז. באשר לטענות המערערת, לטעמנו מכלול הראיות מעיד על כך שהמשיבה היתה זכאית להודעה מוקדמת ארוכה יותר משלושת החודשים שניתנו לה. טענותיה של המערערת "מקזזות" עצמן עם טענות המשיבה, שאכן יצאה ורק מקצת מאוד מתאוותה בידה בפסק הדין קמא. מחד גיסא היתה המשיבה "המפיץ המייסד" להחדרת מוצרה של המערערת, ומאידך גיסא אולי לא חרגה מגדרה, בודאי בשלבים האחרונים, לשם הפצתו, כפי שציין בית המשפט קמא בצורות שונות. קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא אינן מצדיקות התערבות.

ח. באשר לטענות המערערת בעניין ההוצאות תמהנו. מן המפורסמות כי נטייתו של בית משפט לערעורים היא שלא להתערב בפסיקת הוצאות, המסורה ככלל לשיקול דעתו של בית המשפט הדיוני, זולת במקרים חריגים. ענייננו במובהק אינו בין אלה. אכן, תביעת המשיבה הוגשה על סכום גדול, וההר שבתביעה, לא הוליד הר כמותו ואף לא גבעה, יחסית לגובהה, וגם אם היה בית המשפט קמא נותן לכך יתר ביטוי לא היינו מתערבים. ואולם, ההכרעה רחוקה מהצדקת התערבות. הוא הדין גם באשר לאי פסיקת הוצאות למערער 2, והרי הוא יוצג בצוותא חדא עם המערערת.

ט. אשר לערעור שכנגד, איננו נעתרים לו כאמור מטעמי בית המשפט קמא; אין מקום להתערבות בממצאי העובדה והמהימנות, ולמשל כך לגבי מינוי המפיץ הנוסף. באמרנו כן, מתייתר דיון בשאלה אם גדרי ערעור שכנגד על פי דין זיכו במקרה דנא להעלאת כל הטענות שבערעור שכנגד.

י. סוף דבר, אין בידינו להיעתר לשני הערעורים. אין צו להוצאות בבית משפט זה.

ניתן היום, כ"ה בתשרי תשע"ד (29.9.2013).