עמוס פוגל ואח' נ' הילה גורביץ שינפלד - שופטת בית המשפט ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א. המערערים, המיוצגים על-ידי המערער 1 אשר טוען להם בעצמו, הגישו תובענה בבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשיבים 2-1 (המשיבה 1 היתה בעבר כונסת נכסים בעניינם) בסך 4,700,000 ₪. התבקש פטור מאגרה, והבקשה נדחתה על-ידי הרשמת בבית המשפט המחוזי; נאמר כי אף שהוכח היעדר יכולת כלכלית, לא נתגלתה עילה ברף המצדיק פטור מאגרה. נדחו ערעור לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 2594/14 (16.7.15)), וכן בקשה לעיון חוזר (25.8.15).

ב. האגרה לא שולמה. בעקבות זאת מחק בית המשפט המחוזי את התובענה (4.11.16).

ג. מכאן הערעור הנוכחי, שעיקרו כי עניינם של המערערים אינו מצדיק שתינעל בפניהם הדלת לערכאות. עוד נטען, כי לתובענתם ממשות והיא מגלה עילה.

ד. מטעם הנתבעים נטען כי הנושא מובא ב"גלגול חמישי" וכבר נדון בכל הערכאות, והתובענה גם אינה מגלה עילה. הפרקליטות ביקשה פטור מהתיצבות והותירה לשיקול דעת.

ה. גם בפנינו טען המערער והרחיב טיעונים, וגם הוסיף ואמר, כי רצונו לשלם אגרה אך בתשלומים שפירט, והמשיבים חזרו על עמדתם. לאחר הדיון – בהיעדר המשיבים – הוסיף המערער והגיש בקשות שעיקרן תשלום אגרה לשיעורין.

ו. במובן הדיוני, גם אם ישנה זכות ערעור פורמלית לבית משפט זה על החלטת המחיקה של רשם בית המשפט המחוזי, מיצה נושא האגרה עצמו במהות בהכרעות השיפוטיות בנושא האגרה לגופו בבית המשפט המחוזי (בשתי דרגות) ובבית משפט זה, וביחד בשלוש ערכאות. ככלל על נושא האגרה להסתיים ב"מסלול האגרה" בבית המשפט המחוזי בשתי דרגותיו (ראו ע"א 4794/15 גואטה נ' ההסתדרות הציונית – החטיבה להתישבות (6.2.17)), אם גם תוך אפשרות בקשת רשות ערעור בבית משפט זה. ההליך הטכני ביסודו של מחיקה בשל אי תשלום אגרה, גם אם הוא כולל זכות ערעור לבית משפט זה (לדיון בשלושה) אינו מצדיק פתיחת נושא האגרה מחדש, והעסקת מותב תלתא. כך גם במקרה זה. היעדר היכולת של המערערים, מבלי שאקל בו חלילה ראש, אין די בו, שכן כבר נקבע לא אחת, וגם השכל הישר תומך בכך, שיש צורך באיזונים ראויים; בהיעדר יכולת יש להתחשב, אך הוא אינו יכול לפתוח דלתות לתביעות בלתי מוגבלות בסכום, והשיקול הוא של בית המשפט; וכך כבר נקבע לא אחת; ראו ד"ר ש' לוין, פרוצדורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג-2003), 11-7; רע"א 1550/05 בונה הצפון נ' א.ב.ג.ל בניה ויזמות (2005), פסקה ה'. אכן, "קרבות אגרה" (כלשון פסק הדין ברע"א 9075/05 עזבון המנוחה לילי לוין ז"ל נ' עירית הרצליה ומדינת ישראל (2006), פסקה ח(3)) ניטשים בבתי המשפט, אולם גם להם סופיות מהותית, לאחר בחינת האיזונים שקבע המחוקק, בגדרי הערכאות הקונקרטיות העוסקות באגרה (ראו רע"א 10498/96 מגדלי ישי נ' עירית תל-אביב והיועץ המשפטי לממשלה (2006), פסקה ד(3)).

ז. מן האמור עולה כי אין להיעתר לערעור דנא ולפתוח מחדש תיק זה, בגלגול חמישי (ראו גם רע"א 2097/16 מדינת ישראל נ' רופל (1.1.17)). על כן לא ניכנס שוב לשאלת העילה; אמנם כידוע לא פשוטה הגשת תובענה נגד בעלי תפקיד כמו כונסי נכסים (ראו לאחרונה ע"א 7176/15 ב.ח.מ.ח. ניהול ואחזקות נ' עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים (26.1.17)).

ח. אחר כל אלה, ככל שיבקשו המערערים לשוב ולהגיש תובענה, ואיננו מביעים כל דעה על כך, בידם לעשות כן ולהגיש בקשות רלבנטיות לאגרות – אם לעניין פטור ואם לעניין תשלום לשיעורין, ואלה ייבחנו; ושוב – בלא הבעת דעה מצדנו.

ט. איננו נעתרים לערעור. הרבה לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט בשבט התשע"ז (15.2.2017).