מסעוד אסולין נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח'

פסק-דין

1.האם זכאי המערער להירשם כבעל זכויות חכירה בנכס מקרקעין בשטח של 1,200 מ"ר של מקרקעי ישראל, חרף העובדה שגודל הנכס החכור הוא 750 מ"ר בלבד? שאלה זו התעוררה בערעור שבפנינו, תוך התמקדות בסעיף 10 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 שעניינו תקנת השוק במקרקעין. הערעור נסב על השאלה האם התקיימו התנאים לתחולתו של סעיף זה, ובראשם דרישת תום הלב.

2.ביום 17.2.2010 נחתם חוזה בין המערער לבין המשיבה 2, גב' ויאולטה דוקלסקי (להלן: דוקלסקי), שהייתה בעלת זכויות חכירה בנכס המנוהל על-ידי רשות מקרקעי ישראל (בהתאמה להלן: הנכס ו- רמ"י). במסגרת החוזה הוסכם שדוקלסקי תמכור למערער את זכויותיה בנכס ששטחו כ-1,200 מ"ר. רמ"י סירבה לאשר את העברת הזכויות בנכס כפי שהיו רשומות על שמה של דוקלסקי בטענה שמקורו של רישום זה הוא בטעות, ולמעשה שטחו של הנכס החכור הוא קטן יותר (כ-750 מ"ר בלבד). רמ"י טענה כי דוקלסקי לא הייתה יכולה למכור למערער זכויות ביחס לשטח גדול מהשטח שהוחכר לה.

3.בהמשך לכך, הגיש המערער תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד רמ"י ודוקלסקי לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ובה טען כי הוא זכאי להירשם כבעלים של זכויות החכירה בשטח של כ-1,200 מ"ר בהתאם לגודל הנכס שנרשם בלשכת רישום המקרקעין. לחלופין, המערער עתר לחייב את דוקלסקי לבצע כל פעולה כדי לרשום על שמו את הזכויות ביחס לשטח של 1,200 מ"ר, כפי שהתחייבה בחוזה ביניהם.

4.ביום 22.12.2015 דחה בית המשפט המחוזי (ה"פ 68-09-12, השופטת ר' שמולביץ) את התובענה וקבע כי המערער אינו זכאי לרישום כאמור. בעשותו כן קבע בית המשפט המחוזי ממצאים באשר לכך שהמערער לא היה תם לב במובן זה שהיה מודע לבעיות הנוגעות לגודל הנכס המוחכר, וכן קבע כי לא הוכח באופן פוזיטיבי גם תום לבה של דוקלסקי בעניין זה. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את הטענות שכוונו נגד דוקלסקי בהתבסס על חוסר תום הלב של המערער ועל הקביעה כי חוזה המכר לא שיקף באופן מלא את הסכמות הצדדים.

5.המערער טען בפנינו כי הוא זכאי לרישום המבוקש, ובשלב זה התבסס בעיקר על טענות שעניינן תום ליבה של דוקלסקי.

6.לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

7.כבר בדיון שהתקיים בפנינו ביום 9.3.2017 ציינו כי אנו רואים קושי בערעור, בשים לב לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאי עובדה שלכאורה אין עילה להתערב בהם. בהמשך לכך, בתוקף סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אנו מאמצים את ממצאי העובדה ואת המסקנות המשפטיות של בית המשפט המחוזי.

8.סוף דבר: הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב 1 בסך 25,000 שקל ובהוצאותיה של דוקלסקי (המשיבה 2) בסך 5,000 שקל.

ניתן היום, י"ד באדר התשע"ז (12.3.2017).