תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל ואח' נ' שמואל שחר

פסק-דין

1.במשך כשלושה עשורים עסק המשיב (המערער שכנגד) במתן שירותי הובלה כעצמאי למערערת. בשנת 2001 הודיעה המערערת למשיב על הפסקת ההתקשרות עמו תוך מתן התראה של כתשעה חודשים. המשיב הגיש תביעה לפיצויים בסכום של 2.5 מיליון ש"ח נגד המערערת לבית המשפט המחוזי בחיפה. בסופו של יום נפסק לזכות המשיב סכום של 260,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. שני בעלי הדין לא השלימו עם פסק הדין. המערערת טענה בערעורה כי לא היה מקום לפסוק סכום כלשהו לזכות המשיב ואילו המשיב הגיש ערעור שכנגד בו טען כי מגיע לו סכום גבוה יותר מזה שנפסק וכן הוא הלין על אי פסיקת הוצאות לטובתו.

2.בחנו את הטיעונים שבכתב ושמענו טיעונים קצרים מפי פרקליטיהם של בעלי הדין. הגענו לכלל מסקנה כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי על המערערת לפצות את המשיב וכן סבורים אנו כי לא נפלה שגגה המצדיקה התערבות בכל הנוגע לסכום שנפסק. איננו רואים צורך להידרש לשאלה מהו בדיוק הבסיס המשפטי לחיובה של המשיבה. בין אם הביסוס נמצא בדוקטרינה אחת ובין אם בדוקטרינה אחרת, הרי לאור הראיות שהובאו והממצאים העובדתיים זכאי המשיב לפיצוי, ובסכום שנפסק. נוכח הפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק קיים צידוק לאי פסיקתן של הוצאות. בכל מקרה, אין המקרה מצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

3.הערעור והערעור שכנגד נדחים בלא שייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ה' בתשרי התשע"א (13.9.2010)

.